לפני זמן רב, צפיתי בתכנית טלויזיה, שארחה את איילת לטוביץ' וקובי אריאלי. הדיון היה סביב הסוגיה: "האם זה נכון וראוי, לשדר מתכוני אוכל לא כשרים בערוצי הטלויזיה הישראלים?"
כמובן שעלו בין היתר הנושאים של החופש העיתונות, הכפייה הדתית ועוד. נקודה אחת, שציין קובי אריאלי, עוררה בי מחשבות רבות. קובי אמר, שקיים דבר אחד, שהוא אינו מוכן לקבל ואו לראות בשום אופן, בישול חזיר בערוצים ישראלים. החזיר, תמיד ישאר סמל, למות קדושים, לאיסור החמור, שיהודים רבים היו מוכנים לקפד חייהם ובלבד שלא יאלצו לעבור עליו.
אכילת או אי אכילת חזיר היא סוג של סמל בהקשר שלנו, היהודים. הרי אנו יושבים פה בארץ בטענה של זכות אבות. אבותינו היהודים, הישראלים, שישבו בארץ ישראל עוד בתקופת התנ"ך. אבותינו שירשו את הארץ בזכות דתם ואמונתם.
כל זה הביא אותי למחשבות על הקשר שלי לדת, ליהדות, לישראליות והאם זה באמת כל כך קשה, לא לאכול חזיר? או לפחות לא לאכול חזיר בארץ ישראל? מה נשאר לי ולילדי מהדת/המסורת, היהודית, זו ששמרה עלינו כל אותן שנים בגלות?
אצלינו בבית, כשהייתי ילדה קטנה, נהגו לעשות קידוש ביום שישי. עם השנים זה התפוגג. אצל השכנים הדתיים, ראיתי, הבדלה. הילדים שלי, חווים קידוש, רק בחגים וזה כמעט המפגש היחיד שלהם עם השורשים.
מאז אותו דיון, אני מתקשה באכילת חזיר, גם בחו"ל ועל אחת כמה וכמה בארץ. אז כאשר הילדים ביקשו "ספגטי קרבונרה", החלטתי להחליף את הפנצטה (קוביות בשר חזיר מעושן), בחזה אווז מעושן (עם כל הצער על האווז). נשארה הסוגיה של שילוב השמנת במתכון. אמנם לא בכל המתכונים מופיעה שמנת ואפשר גם בלי, אבל אני תרצתי לעצמי, שהכתוב אומר: "לא תאכל גדי בחלב אימו". לא נאמר דבר על עוף וחלב. ובכלל למה דג הוא פרווה ועוף הוא בשר? הרי ישנם דגים שהם יונקים ועופות לא.
בין אם זה משבר גיל הארבעים פלוס ובין אם זה סתם שיגעון חולף, ישנם מספר דברים בדת/ במסורת שקוסמים לי, בזמן האחרון.
כמובן שעלו בין היתר הנושאים של החופש העיתונות, הכפייה הדתית ועוד. נקודה אחת, שציין קובי אריאלי, עוררה בי מחשבות רבות. קובי אמר, שקיים דבר אחד, שהוא אינו מוכן לקבל ואו לראות בשום אופן, בישול חזיר בערוצים ישראלים. החזיר, תמיד ישאר סמל, למות קדושים, לאיסור החמור, שיהודים רבים היו מוכנים לקפד חייהם ובלבד שלא יאלצו לעבור עליו.
אכילת או אי אכילת חזיר היא סוג של סמל בהקשר שלנו, היהודים. הרי אנו יושבים פה בארץ בטענה של זכות אבות. אבותינו היהודים, הישראלים, שישבו בארץ ישראל עוד בתקופת התנ"ך. אבותינו שירשו את הארץ בזכות דתם ואמונתם.
כל זה הביא אותי למחשבות על הקשר שלי לדת, ליהדות, לישראליות והאם זה באמת כל כך קשה, לא לאכול חזיר? או לפחות לא לאכול חזיר בארץ ישראל? מה נשאר לי ולילדי מהדת/המסורת, היהודית, זו ששמרה עלינו כל אותן שנים בגלות?
אצלינו בבית, כשהייתי ילדה קטנה, נהגו לעשות קידוש ביום שישי. עם השנים זה התפוגג. אצל השכנים הדתיים, ראיתי, הבדלה. הילדים שלי, חווים קידוש, רק בחגים וזה כמעט המפגש היחיד שלהם עם השורשים.
מאז אותו דיון, אני מתקשה באכילת חזיר, גם בחו"ל ועל אחת כמה וכמה בארץ. אז כאשר הילדים ביקשו "ספגטי קרבונרה", החלטתי להחליף את הפנצטה (קוביות בשר חזיר מעושן), בחזה אווז מעושן (עם כל הצער על האווז). נשארה הסוגיה של שילוב השמנת במתכון. אמנם לא בכל המתכונים מופיעה שמנת ואפשר גם בלי, אבל אני תרצתי לעצמי, שהכתוב אומר: "לא תאכל גדי בחלב אימו". לא נאמר דבר על עוף וחלב. ובכלל למה דג הוא פרווה ועוף הוא בשר? הרי ישנם דגים שהם יונקים ועופות לא.
בין אם זה משבר גיל הארבעים פלוס ובין אם זה סתם שיגעון חולף, ישנם מספר דברים בדת/ במסורת שקוסמים לי, בזמן האחרון.
ספגטי קרבונרה
1 חבילת ספגטי
150 גרם חזה אווז (ללא השומן) חתוך לקוביות קטנות
100 מ"ל שמנת 10%
3 חלמונים
1 חבילת ספגטי
150 גרם חזה אווז (ללא השומן) חתוך לקוביות קטנות
100 מ"ל שמנת 10%
3 חלמונים
1 ביצה
מטגנים את חזה האווז במחבת יבשה (בשר האווז מספיק שמן), עד שמשחים, זהירות לא לייבש אותו. מקררים מעט.
בקערת הגשה, מערבבים את החלמונים, הביצה, חזה האווז והשמנת, למרקם קרמי.
מבשלים את הספגטי, אל דנטה. כשהספגטי מוכן, מסננים ומעבירים בזריזות, לפני שיתקרר, לקערה עם הרוטב. תוצאת המפגש של הספגטי הלוהט עם הביצה, יוצר בישול עדין של הרוטב ומעניק לו מרקם מדהים.
מערבבים ואוכלים.
מטגנים את חזה האווז במחבת יבשה (בשר האווז מספיק שמן), עד שמשחים, זהירות לא לייבש אותו. מקררים מעט.
בקערת הגשה, מערבבים את החלמונים, הביצה, חזה האווז והשמנת, למרקם קרמי.
מבשלים את הספגטי, אל דנטה. כשהספגטי מוכן, מסננים ומעבירים בזריזות, לפני שיתקרר, לקערה עם הרוטב. תוצאת המפגש של הספגטי הלוהט עם הביצה, יוצר בישול עדין של הרוטב ומעניק לו מרקם מדהים.
מערבבים ואוכלים.
Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה