כשהיינו ילדות קטנות, היינו נוסעות עם אמא וסבתא לרחוב ביאליק ברמת גן, מעוז היקים באותם ימים. במרכז הרחוב, פחות או יותר מול העירייה, מאחורי החנויות, היה בניין ובו שכנה הספרייה הגרמנית. בחצר היו עצי אקליפטוס ענקיים עם שורשי אוויר עצומים. בכניסה לספרייה, הייתה גזוזטרה, שתמיד הייתה מאוכלסת במספר רב של חתולי רחוב. בתוך הספרייה היה ריח כבד של שֶלַק (דבק עשוי שרף עץ) מעורב בריח האקליפטוסים.
מהספרייה, היינו עוברות לחנות הנעלים, "נעליי נוער", שם היינו מקבלות נעלי לק חגיגיות או נעלי חורף סגורות או סנדלי נמרוד, לפי העונה והצרכים. בסיום הקנייה, קיבלנו בלון, עם שם החנות, על מקל מפלסטיק. משם היינו ממשיכות לחנות הגלידה, הצמודה. למיטב זיכרוני, לא היה לה שם. מסגרת חלון הראווה ודלת הכניסה היו צבועות בורוד אפרסק. בפנים היה ניחוח קל של מתיקות חלבית. מול הדלת, היו מיכלי ענק מנירוסטה, שם התרחש הכול. הבעלים שאת שמו לא ידענו אף פעם, היה מייצר את הגלידה בעצמו במקום. מאחורי דלפק הזכוכית עמדו המוכרות. מאחוריהן, גבוה על הקיר היה תלוי שלט ועליו שמות הטעמים. המוכרות היו מבוגרות ולא אהבו שמתמהמהים בהזמנה. כך יצא, שלא פעם הזמנתי מהר וללא מחשבה את הטעם הראשון שעלה לי בראש, כי נשמרתי מתגובת המוכרות.
לעיתים, הביקור ברחוב ביאליק, היה במטרה שונה, הקצב! בקצה הצפוני של הרחוב, באזור כופר הישוב, היה קצב, שעיקר עיסוקו עופות. עופות טריים ועופות בגריל. לאותו קצב הייתה מומחיות נוספת, בלינצ'ס תפוחי אדמה. הבלינצ'ס היה מגיע, עטוף בחציו, בנייר שעווה. הפה היה מתמלא ריר והידיים, נוטפות שומן. ריח הבלינצ'ס וטעמו, טעם גן עדן, היו מתערבבים בריח העופות בגריל. יתכן שהבלינצ'ס, טוגן, בשומן שטפטף מהעופות, שהסתובבו בגריל. נשארתי עם געגועים לילדות, לחתולים, לגלידה ולבלינצ'ס קריספי, שומני בריח של עוף בגריל.
מהספרייה, היינו עוברות לחנות הנעלים, "נעליי נוער", שם היינו מקבלות נעלי לק חגיגיות או נעלי חורף סגורות או סנדלי נמרוד, לפי העונה והצרכים. בסיום הקנייה, קיבלנו בלון, עם שם החנות, על מקל מפלסטיק. משם היינו ממשיכות לחנות הגלידה, הצמודה. למיטב זיכרוני, לא היה לה שם. מסגרת חלון הראווה ודלת הכניסה היו צבועות בורוד אפרסק. בפנים היה ניחוח קל של מתיקות חלבית. מול הדלת, היו מיכלי ענק מנירוסטה, שם התרחש הכול. הבעלים שאת שמו לא ידענו אף פעם, היה מייצר את הגלידה בעצמו במקום. מאחורי דלפק הזכוכית עמדו המוכרות. מאחוריהן, גבוה על הקיר היה תלוי שלט ועליו שמות הטעמים. המוכרות היו מבוגרות ולא אהבו שמתמהמהים בהזמנה. כך יצא, שלא פעם הזמנתי מהר וללא מחשבה את הטעם הראשון שעלה לי בראש, כי נשמרתי מתגובת המוכרות.
לעיתים, הביקור ברחוב ביאליק, היה במטרה שונה, הקצב! בקצה הצפוני של הרחוב, באזור כופר הישוב, היה קצב, שעיקר עיסוקו עופות. עופות טריים ועופות בגריל. לאותו קצב הייתה מומחיות נוספת, בלינצ'ס תפוחי אדמה. הבלינצ'ס היה מגיע, עטוף בחציו, בנייר שעווה. הפה היה מתמלא ריר והידיים, נוטפות שומן. ריח הבלינצ'ס וטעמו, טעם גן עדן, היו מתערבבים בריח העופות בגריל. יתכן שהבלינצ'ס, טוגן, בשומן שטפטף מהעופות, שהסתובבו בגריל. נשארתי עם געגועים לילדות, לחתולים, לגלידה ולבלינצ'ס קריספי, שומני בריח של עוף בגריל.
בלינצ'ס במילוי תפוחי אדמה (כ14 יח')
מתכון זה לבלינצ'ס מנסה להתחקות ולשחזר את הטעמים של הבלינצ'ס האגדי. כמובן שאצל הקצב של אותם ימים, מפאת הכשרות, לא היה שם סיכוי, שהייתה מעורבת גבינה במילוי.
לבלינצ'ס
חבילה של עלי סיגר
1/3 כוס שמן זית
למילוי
6 תפוחי אדמה אדומים (דזירה), בינוניים
1 בצל
30 גרם חמאה
1 חבילה גבינת טוב טעם או גבינה לבנה 9%
מוציאים את עלי הסיגר מהפריזר ונותנים להם להפשיר.
מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם, במי מלח, עד שמתרככים. מקררים, מקלפים ומועכים למחית. לקבלת מחית אחידה ובלי גושים, רצוי להשתמש ב"מולין אה לגום" או במועך אחר שמעביר אותם דרך דיסקית עם חורים. קוצצים את הבצל גס ומטגנים בחמאה עד שמשחים קלות. מוסיפים את הבצל והגבינה למחית תפוחי האדמה ומערבבים. ממליחים וטועמים.
בעזרת מברשת, מושחים את עלה הסיגר בשמן זית, משני צדדיו. מניחים כמות השווה לכ 2 כפות גדושות מהמלית, במרכז העלה. מקפלים את שני צידי העלה למרכז, מעל המלית ומגלגלים לקבלת בלינצ'ס, צר וארוך. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. חוזרים על הפעולה, עם יתר העלים. ניתן להניח את הבלינצ'ס, בצפיפות. בסיום מושחים את העלים בתוספת קלה של שמן זית ואופים בתנור שחומם מראש ל220 מעלות, כ20 דק'.
צריך להשגיח על הבלינצ'ס, שישחימו היטב, אך לא ישרפו. צריך להשגיח על הילדים, שלא יחסלו הכול, לפניכם.
התוצאה דומה לטיגון עם חיסכון קל בכמות השמן. מי שמעוניין לחסוך בקלוריות, יכול להשתמש בתרסיס שמן. התוצאה, קצת פחות משמינה, קצת פחות טעימה.
מתכון זה לבלינצ'ס מנסה להתחקות ולשחזר את הטעמים של הבלינצ'ס האגדי. כמובן שאצל הקצב של אותם ימים, מפאת הכשרות, לא היה שם סיכוי, שהייתה מעורבת גבינה במילוי.
לבלינצ'ס
חבילה של עלי סיגר
1/3 כוס שמן זית
למילוי
6 תפוחי אדמה אדומים (דזירה), בינוניים
1 בצל
30 גרם חמאה
1 חבילה גבינת טוב טעם או גבינה לבנה 9%
מוציאים את עלי הסיגר מהפריזר ונותנים להם להפשיר.
מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם, במי מלח, עד שמתרככים. מקררים, מקלפים ומועכים למחית. לקבלת מחית אחידה ובלי גושים, רצוי להשתמש ב"מולין אה לגום" או במועך אחר שמעביר אותם דרך דיסקית עם חורים. קוצצים את הבצל גס ומטגנים בחמאה עד שמשחים קלות. מוסיפים את הבצל והגבינה למחית תפוחי האדמה ומערבבים. ממליחים וטועמים.
בעזרת מברשת, מושחים את עלה הסיגר בשמן זית, משני צדדיו. מניחים כמות השווה לכ 2 כפות גדושות מהמלית, במרכז העלה. מקפלים את שני צידי העלה למרכז, מעל המלית ומגלגלים לקבלת בלינצ'ס, צר וארוך. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. חוזרים על הפעולה, עם יתר העלים. ניתן להניח את הבלינצ'ס, בצפיפות. בסיום מושחים את העלים בתוספת קלה של שמן זית ואופים בתנור שחומם מראש ל220 מעלות, כ20 דק'.
צריך להשגיח על הבלינצ'ס, שישחימו היטב, אך לא ישרפו. צריך להשגיח על הילדים, שלא יחסלו הכול, לפניכם.
התוצאה דומה לטיגון עם חיסכון קל בכמות השמן. מי שמעוניין לחסוך בקלוריות, יכול להשתמש בתרסיס שמן. התוצאה, קצת פחות משמינה, קצת פחות טעימה.
Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה
3 תגובות:
איזה כיף לקרוא אותך
אוכל עם טעמים של געגוע
ונעלי הלק המיתולוגיות... הזכרת לי נשכחות.
תודה, תודה על התגובה החמה, שבזכותה התודעתי אל עוד בלוג מקסים.
חשבתי שמדובר בתל אביב, בסוף הבנתי שהתכוונת לרמת גן!
הוסף רשומת תגובה