תאוות בשרים

צריך למחוק את המחשבות, לנטרל את הידע, לשקוע בתאווה ללא כל הקשר. כשזה מגיע לאכילת בשר, לפחות מבחינתי, חייבת להיות הפרדה בין מצבו כעת לבין הדרך שהובילה אותו לצלחת. ויסלחו לי חסידי "יום שני ללא בשר" (no meat monday) על הדברים הבאים.
הכל התחיל בסביבות גיל שתים עשרה, כאשר אימי הגישה לשולחן, לראשונה בחיי, עוף בגריל בשלמותו. הוא נח לו שם על בטנו, בתנוחתו המכווצת עם עורו השחום ועורר בי חלחלה. באותו היום, ברגע מצמרר, הצטרפתי לאחיותיי והכרזתי על צמחונות. זה לא היה קל. בעיקר היה לי קשה להיפרד מהשניצלים הדקיקים עד כדי שקיפות, שנטבלו בקמח, ביצה ופרורי לחם, טוגנו לפריכות בגוון שחום מושלם והוגשו עם פירה על בסיס חמאה וחלב.
באותם ימים, לא היו כמעט תחליפים צמחיים, היו אלה ראשית ימי הכתיתה. טעמה של הכתיתה הצמחונית היה כשל סוליה והיה צריך לעמול רבות בכדי להפוך אותה למאכל. הרבנו באכילת קטניות, ביצים וגבינות. לא היה קל לבשל, בבית עם שלוש בנות צמחוניות, מחד. ומאידך, היה זה כנראה טריגר, להכרות עם מטבחים חדשים. המטבח האיטלקי ממנו נלקחו הפטוצ'יני אלפרדו, הניוקי ואפילו הפסטה הטרייה. המטבח האוריינטלי, של ירקות, ביצים ואיטריות מוקפצים. המטבח השוויצי עם הרבה תפוחי אדמה וגבינה. וצריך להודות גם לבני סיידא, שהרבה לפרסם מתכונים חלביים שכללו פסטות, גבינות, ירקות וביצים.
את הצמחונות נטשתי, באופן רשמי, בגיל עשרים ושמונה, כשהתגלו בגופי חסרים אדירים של B-12. אבל באופן מעשי, מעולם לא חזרתי לאכול בשר (מה גם, שעם השנים גיליתי, שבכדי להשלים חסרים של B-12, מוטב פשוט לקחת אותו בכדורים (מן החי)).
בימים האחרונים התרחשו מאורעות לא צפויים, שלחצו אצלי כנראה על כפתור סמוי וגרמו לי לאתחל עצמי מחדש (reset). לצדן של התרחשויות הופכות סדרי עולם, חליתי בשפעת (חזירים?). אז התחלתי להתרכז קצת יותר בעצמי (רחמים?), לראות דברים בצורה שונה ו...להתאוות לבשר. יש שיראו בזה צורך של הגוף ויש שיראו כאן את הקשר הישיר לאגוצנטריות מתפתחת. ניתקתי כל קשר בין הידע והאנושיות (צדקנות?), לבין תאוות הבשרים שתקפה אותי.
באין בשר בשטח, התחלתי בביצת עין עם הרבה חמאה. מאוחר יותר, המשכתי במדליוני פילה, עברתי לסטייק פילה וקינחתי בגולש, לא הכל ביום אחד. לצערי, עדיין מלווה אותי התחושה, כי ריח הבשר עולה על טעמו. ועדיין לא מצאתי את המעדן, שיספק את התאווה וישקיט אותה לעוד עשרים שנה.
עתה, משהוצאתי את תאוותי לבשרים לאור, מתחילות לצוץ בי שוב מחשבות על עדר הבקר מובל לטבח. מאז שנפתח הבלוג, בליבי חשבתי, שלעולם לא "אזהם" אותו במתכוני בשר. חשבתי לשמור על הצביון העדין של מאפים, לחמים, ירקות ופתאום התרגשה עלי הצרה הזו, התאווה לבשר. ניתן להבחין שמתחילים לחזור אלי הרהורי החרטה. נראה שבקרוב, אצטרך לגזור על עצמי תענית, יום כיפור קטן של צמחונים.

תבשיל בשר בקר עם שְפֶּצְלֶה

תבשיל בשר
1.5 ק"ג בשר בקר חתוך לקוביות גדולות
אני בחרתי בכתף וצוואר לקבלת תבשיל פחות שומני
4 גזרים קלופים בחתיכות גדולות
8 בצלצלי שאלוט קלופים
800 גרם שימורי עגבניות תמר קלופות
פפריקה
עלי דפנה
פלפל אנגלי
מלח
30 מ"ל שמן זית
מחמים שמן זית, בסיר כבד, על אש גדולה, מוסיפים את הבצלצלים ומטגנים כ 3 – 4 דקות. מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים עד לאטימה, מכל הכיוונים. מוסיפים את שימורי העגבניות ומבשלים כ10 דקות. בוחשים מדי כמה דקות. מוסיפים מים עד כיסוי. מוסיפים את הגזרים והתבלינים, מכסים ומביאים לרתיחה. מבשלים על אש קטנה כשלוש שעות. אפשר לאכול מיד. עדיף לשמור לילה במקרר, להסיר את השומנים שהתקשו ולבשל שעה נוספת, למחרת. אפשר להוסיף קוביות תפוחי אדמה, לשעת הבישול האחרונה.

שְפֶּצְלֶה (בצקניות)
4 כוסות קמח
4 ביצים
2 כפיות מלח
½1 - ¼1 כוסות מים
מערבבים יחד את כל המרכיבים, במעבד מזון (לא חובה), מוסיפים את המים בהדרגתיות, לקבלת עיסה סמיכה (כמו תערובת של עוגה). מעמידים לחצי שעה.
מרתיחים סיר עם מים ומלח. מכינים סיר נוסף עם מים חמימים (לא רותחים) ומעט מלח. מרטיבים קרש חיתוך קטן במים הרותחים. מוצאים כחצי כוס מהעיסה לקרש ומורידים עם סכין רטוב, רצועות דקות לסיר. מחכים עד שהשְפֶּצְלֶה צפים ומעבירים עם כף מחוררת לסיר עם המים החמימים. לפני ההגשה מסננים.
לקבלת שְפֶּצְלֶה קטנים, אפשר להשתמש בכלי להכנת פירה, שנראה כמו כותש שום גדול. צריך לבחור בדסקית, עם החורים הגדולים ביותר והמרווחים ביותר. ממלאים בכל פעם את המיכל בכף גדושה של עיסה ולוחצים אותה למים הרותחים. מערבבים קלות ומחכים שכל ה שְפֶּצְלֶה יצופו. מעבירים עם כף מחוררת לסיר עם המים החמימים. לפני ההגשה, מסננים היטב את הכמות הרצויה ומגישים.

למחרת...
ברי המזל שנשארו להם שאריות של שפצלה, יוכלו לטגן לעצמם את השאריות במעט חמאה ולאכול ככה או עם תוספת פרמזן.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה