יאסאס*

בעקבות הדאקוס או איך הכל התחילבעקבות מאכל פשוט אך מופלא ששבה את ליבנו, במסעדה קטנה על חופו הפרוע (לא פראי) של האי היווני הקטן אנטי פארוס, הנמצא לצדו של האי פארוס אליו הגענו אחרי טיול תרבותי קצר באתונה, החלטנו לבלות את החופשה הבאה בכרתים.
קצת על החופשה בפארוס כהקדמה לחופשה בכרתים
לאחר כשלושה ימים של בילוי תמציתי ביבשת, שם חזו העוללים בכמה מפלאי האימפריה היוונית, עלינו על המעבורת לאי פארוס. הגענו עם השקיעה ועשינו דרכנו מיד לראש ההר החשוך. עם שחר יצאתי למרפסת ונדהמתי מהמחזה. הרגשתי שאני נמצאת בסצנה מהסרט "סערה" של פול מזורסקי. זה הסרט שקשר אותי לפני שנים רבות לתשוקה היוונית ולקסווטס וכמעט עלה לי בחיי הזוגיות. רוח קלילה מלטפת את הפנים ודממה מסביב. החצר מקסימה, ברובה חול וסלעים, בשל מצוקת המים. הצמחים הבודדים שצמחו בה הם בעיקר תבלינים. מהחצר נשקף המפרץ המוביל לאי אנטי פארוס.
אל האי אנטי פארוס, עוברים במעבורת שחוצה את הדרך הקצרה בין האיים כל חצי שעה. בשעה עגולה בכיוון האחד ובמחצית השעה בכיוון ההפוך(בחצות היום, משנים את הסדר). את המעברות ראינו יום, יום מחצר הווילה אותה שכרנו. הווילה הממוקמת בקצהו של ההר באי פארוס. בזכות המיקום, זכינו בבדידות הרצויה לחופשה, בבריזה המדהימה שעלתה מהים ברוב שעות היממה ובשקיעות מטריפות מלוות בפלח אבטיח בלאדי עסיסי, עם גרעינים.
אל אנטי פארוס נסענו פעמיים ולו רק כדי לאכול את ה Cretan Dakos (הדקוס מכרתים). שם נפלה ההחלטה המבורכת לנסוע סוף סוף לחופשה בכרתים. ו... ההחלטה להרשם לקורס הגבנות של אריה גלבוע ואהוד כוכבי, כדי שגם לי תהיה "מיזטרה" (Mizithra cheese ) הגבינה המושלמת להכנת דאקוס.
קפצנו לרגע לשכנים והם מיד פתחו שולחן עם אוזו כמובן

על דאקוס, צזיקי, מוסקה, קאקאוויה, ספקיאן פאי, המטבח של הלני... או בקיצור חופשה מופלאה בכרתים.אפשר לכתוב על זה דפים שלמים ועדיין לא להגיע לעיקר, חוויה שכזו לא מזדמנת לי בכל יום ובספק אם תזדמן שוב בחיים. אחרי מספר ימים באי כרתים, בחלקו הצפון מערבי, האזור הפחות מתויר ואחרי כמה ארוחות משגעות במסעדה של משפחת בלאדאקיס על החוף של ספינרי הוזמנתי על ידי הֶלֶנִי (מאמא באלאדקיס), לבשל איתה במטבח. הכל בסיועה של עפרה ישראלית בעלת בית נופש במקום.
קבענו בעשר בבוקר, אבל מסתבר שזו קביעה שרירותית לחלוטין. אחרי שבועיים באי הבנו שהכל מתנהל בניחותא ומזכיר מאד את האווירה של סיני. הגעתי באחת עשרה ועדין לא היה שם אף אחד. לאט, לאט, זרמו חברי המשפחה: יאניס בלאדקיס, האב, שהלך לחלוב את העיזים ולקטוף עגבניות. ניקוס הבן הבכור שהתכונן לצאת לדיג בצלילה חופשית בים ולבסוף הלני. מאוחר יותר יגיע טראדפוליס שימלצר. הכל מתנהל על ידי המשפחה שמגדלת , מייצרת ומספקת בעצמה את רוב המצרכים למסעדה.
כשכולם עוד שתו קפה, אני קיבלתי לידי שלושה ליטר חלב עיזים לעשות בו כרצוני. בצר לי ובהעדר זמן, אנזימים ומדחום, אלתרתי עם חששות גדולים, גבינה צ'רקסית. למזלי הרב הצלחתי, התקבלה גבינה מתקתקה וטעימה להפליא. בינתיים סיימו בני המשפחה את ארוחת הבוקר וכולנו התחלנו לעבוד תחת פיקודה של הלני כשהיא מצידה מדברת יוונית ואני עונה לה בעברית, התחלנו בהכנת המוסקה, המשכנו בצזיקי, דאקוס ופשטידת בשר משאריות של עופות ועז. בין לבין תרמתי את חלקי, אפיתי לחם זיתים ושרפתי חצילים על האש, לשמחת העובדים הרומנים. זו הפעם הראשונה שאכלו שם לחם עם זיתים ואו חצילים שרופים. על החציל השרוף האחד, שמתי יוגורט יווני עשיר עם שמן זיתי מקומי והרבה אורגנו. לא קל לעבוד במטבח של מסעדה כרתית על חופו של ים כחול ונקי, אבל מהנה.

באחד הערבים אחרי שניקוס לקח את אבישי לצלילת דיג, הוזמנו כולנו לקאקוויה, מרק דגים, שהוכן מהשלל. אני כמובן מיהרתי למטבח, שלא לפספס את ההזדמנות ללמוד איך מכינים "קאקאוויה". הכל כל כך פשוט והטעמים עשירים ומופלאים. לפני הקאקוויה, אכלנו סלט יווני, כמובן, צזיקי וסלט אצות ים, נהדר, שנקטף מהסלעים שבחוף. העגבניות, הדגים, החלב, האצות, התבלינים, שמן הזית, הזיתים, הביצים, התרנגולות, העיזים, עשבי הבר... הכל שם בחצר בהישג יד ומתחת לדלפק של הקופה הרושמת, יש רובה, ישן עוד מהמלחמה. יאניס מסביר: "אותנו לא יכבשו בשנית, לא הגרמנים לא התורכים ולא אף אחד אחר". זה היה לפני שנתיים והוא כבר ידע...

המסעדה של בלאדאקיס וחוף הים בספינרי

במטבח עם הלני

פשטידת בשר ברוטב בשמל ומוסקה כמעט מוכנה

סלט אצות ים

סלט יווני עם רגלת הגינה. רגלת הגינה ידועה בתכונותיה הטובות ומלחמתן בכולסטרולר הרע.

חורטה -עלי גינה מבושלים בטעם מעט מריר וחמוץ

ספאקיאן פאי

מרק דגים - קאקאוויה, לזה עוד יתווסף שפע של שמן זית, מים ובסיום הבישול מיץ לימון.

הלני עם כלתה מכינות קאקאויה (מרק דגים). לפני שעה הלני עוד היתה מאושפזת במרפאה המקומית אחרי שכמעט התפגרה מעקיצה של דבורה.

יאניס בלאדאקיס

*יאסאס, זה יאסו (בירכת השלום היוונית) ברבים.