שניים יפנים בלי כינור

אז כבר אמרנו שזה טעים, מזין וגם בריא. מה שלא אמרנו עד עכשיו, שזה פשוט, מאד פשוט, קל ומהיר, נוח לבריות. אני חושבת שבזה נגמרו לי הסופרלטיבים לאוכל יפני, לפחות לזמן הקרוב. אתמול, דלינו מאחד מהספרים שרכשתי לאחרונה, ארוחה יפנית מהירה, תחת הכותרת סוקיאקי, Sukiyaki. אז סוקיאקי, זה לא בדיוק מה שהכנו, אבל משהו דומה בכלליות.
הספר: Harumi's Japanese Home Cooking , Harumi Kurihara.
והרי עוד שני יפנים בקצרה.

רצועות בקר בסגנון יפני
החלק הלבן של שני בצלים ירוקים, פרוס דק
1/2 כוס נבטי חמנייה / ארוגולה / תרד
1 כוס אטריות צלופן (שעועית)
1 חבילה פטריות אנוקי
250 גרם בשר בקר פרוס דק (אני השתמשתי בשאריות הפילה לקרפצ'ו)
2 כפות מירין
1 כפית סוכר
4 כפות רוטב סויה
2 כפות סאקה
להגשה: אורז יפני עגול מבושל
משרים את אטריות השעועית במים רותחים, מספר דקות, עד שיתרככו.
במחבת כבדה מחוממת , מבשלים קלות את הבצל ומיד את הבשר. אני השתמשתי במחבת הwoll שלי ולכן ריססתי במעט שמן זית, רק בשביל הטעם. מוסיפים את המירין, הסוכר, הסאקה והסויה. מוסיפים את האטריות, הפטריות והנבטים / תרד. ממשיכים לבשל מספר דקות.
מגישים על קערה של אורז חם.

מאחר והתעכבתי מעט נוסף מתכון ל
סלמון טריאקי
700 גרם סלמון טרי פרוס לפרוסות בעובי של כ2ס"מ
טריאקי
טריאקי שומשום
רוטב סויה
להגשה: אורז עגול מבושל
כחצי שעה לפני הארוחה, משרים את הסלמון ב3 כפות רוטב טריאקי 2 כפות רוטב טריאקי שומשום ו 3כפות רוטב סויה.
מחמים מחבת כבדה, רצוי כזו שלא צריך להשתמש בה בשמן. צולים את הסלמון כ 2 דקות מכל צד. סה"כ כ4 דקות. מאחר והסלמון טרי, זה לא נורא אם יישאר מעט נא במרכז. עדיף לא לצלות יותר מדי, כדי לא לייבש את הסלמון.
אפשר להוסיף ב2 הדקות האחרונות חופן נבטי חמנייה.
לאכול עם אורז עגול מבושל.
Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

לצולחים הידד 2 - המתכונים

מנות ראשונות

סלמון כבוש – גראבד לקס

קרם פרש: 2 מיכלי שמנת מתוקה 38%, כפית יוגורט, כפית רויון. מחמים את השמנת לכ48 מע', מוסיפים את היוגורט והרויון. עוטפים ושומרים על החום למשך 8 שעות. מעבירים למקרר.

לחם קסטן - מתכון חדש ומשופר
660 גרם מים פושרים
1 ק"ג קמח לחם
1 כף גדושה שמרים יבשים 13 גרם
18 גרם מלח
2 כפות סוכר 35 גרם
30 גרם שמן זית
בקערת המיקסר שמים את המים. בקערה נפרדת מערבבים את החומרים היבשים ומוסיפים לקערת המיקסר. מתחילים לערבל עם וו לישה, במהירות איטית ומוסיפים את השמן בהדרגה. אחרי מספר דקות, כשהכל התאחד לעיסה, מגבירים את מהירות המיקסר ולשים כשבע דקות. מניחים ללחם לתפוח כשעה. מחמים תנור ל240 מע'. מוציאים את הבצק למשטח מקומח קלות, מקפלים, מניחים למספר דקות ויוצרים צורה של כיכר לחם. מעבירים לתבנית לחם קסטן (הכמויות מותאמות לתבנית לחם בגודל 11/11/35 ס"מ) סוגרים ומתפיחים כשעה.
מכניסים לתנור, מורידים את החום ל220 מעלות. אופים 50 דק' עד שעה. מוציאים מהתבנית ואופים עוד 10 דקות על צד אחד ו10 דקות נוספות על צד שני. מצננים על גבי רשת.

טוסטים מלחם קסטן עם חציל שרוף
קולים חצילים בתנור או בטוסטר אובן, על החום הכי גבוה כ45 דק'. מוצאים את תוכן החציל, קוצצים גס ומתבלים במלח, שמן זית ומעט סוכר.
פורסים את הלחם (רצוי לחם מיום אתמול) לפרוסות עבות בין 2 ל3 ס"מ. מרססים בשמן זית מכל הצדדים (לא בתרסיס קנוי, יש היום מרססי ואקום בכל חנויות כלי הבית) ואופים בטוסטר אובן בחום של 180 מע' כ10 – 15 דק'. לקבלת טוסט פריך.
מניחים על כל פרוסה, מחית חצילים וגבינת עיזים ומחזירים לטוסטר לעוד 10 – 15 דק'. מקשטים בנבטי חרדל או צנונית או בבצל ירוק.

קיש כרובית אישי עם אנשובי לימוני
בצק לכ 24 קישים קטנים
175 גרם קמח לבן רגיל מס' 1(לא קמח עוגיות לבצק פריך)1/2 כפית מלח14 גר' סוכר110 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות30 - 60 מ"ל מים קרים
שמים במעבד מזון את כל המרכיבים פרט למים ומפעילים בפולסים קצרים, לקבלת בצק פירורי. מוסיפים את המים, מעט בכל פעם ומפעילים את מעבד המזון בפולסים קצרים, עד לקבלת כדור בצק. יש שבשלב זה ישלחו את הבצק למקרר לכשעתיים. אני מוצאת שהבצק מאד נוח לעבודה מיד. ערכתי בעדינות, על משטח מקומח, את הבצק עד לעובישל כ3 מ"מ. קרצתי עיגולים ושמתי בתבנית שקעים.
מחממים תנור ל180 מע'.
למלית
ראש כרובית קטן ונאה
4 – 5 פילטים של אנשובי איכותי
מיכל שמנת
מיץ מחצי לימון
1 ביצה
מפרקים את הכרובית בזהירות לפרחים בגודל הקיש. חולטים במים רותחים עם מלח מספר דקות. מרססים בשמן זית ומכניסים לטוסטר אובן לרבע שעה בטמפרטורה של 180 מע'. מוציאים ומצננים.
מערבבים בעזרת בלנדר יד את השמנת הסרדינים ומיץ הלימון, מוסיפים את הביצה ומערבבים היטב. מוזגים לכל קיש, כמעט עד הקצה. מניחים במרכז של כל קיש פרח כרובית. מפזרים מעל פרמזן מגורד ואופים כ 30 – 40 דק'. הקיש הכי טעים כשהוא פושר.

קרפצ'ו בקר
פרוסות פילה פרוסות דק דק ומשוטחות (באדיבות "זלמן" הקצב)
שמן זית
לימון
מלח גס
פרמזן
עד שעה לפני הארוחה, נשמרו הפרוסות בפריזר. אחרי שהופשרו מספר דקות, מניחים אותן על גבי צלחת מכוסה בשמן זית ולימון. מוסיפים שמן זית ולימון מעל ומפזרים, מעט מלח גס. ממש בסמוך להגשה, מפזרים מעל פרמזן מגורד.

מנת הביניים - פילה לבראק מאודה ברוטב קוקוס עם אורז עגול

המנה העיקרית - לצערי ללא תמונה כי אחרי המנות הראשונות הפסקתי לצלם והתרכזתי רק בארוחה.

תבשיל בשר בקר עם ירקות שורש
2 ק"ג בשר אונטריב / כתף / צוואר חתוך לקוביות
4 גזרים
8 בצלי שאלוט
שורש פטרוזילה ( לא חובה)
בטטה (לא חובה)
1 בקבוק יין איכותי
2 קופסאות עגבניות תמר מקולפות
שמן זית
4 עלי דפנה
8 גרגירי פלפל אנגלי
פפריקה
מחמים סיר כבד עם 1/4 כוס שמן זית ואוטמים את הבשר. אוטמים בכל פעם כ 1 ק"ג, בהתאם לגודל הסיר. מוצאים את הבשר לקערה. מטגנים קלות את השאלוט ומחזירים את הבשר לסיר. מכסים ביין אדום מרתיחים ומבשלים כרבע שעה. מוסיפים את שימורי העגבניות, עלי הדפנה והפלפל האנגלי. מכסים את הסיר במכסה ומבשלים שעתיים. מוסיפים את ירקות השורש (אני ויתרתי על הפטרוזיליה והבטטה, בגלל הילדים) ומבשלים שעה נוספת. מניחים את הסיר ללילה במקרר. למחרת מחמים את הבשר מוסיפים מעט פפריקה ומלח ומבשלים שעתיים נוספות.

הקינוחים (תמונת שחזור )

טירמיסו

טראפלס שוקולד עם פטל
500 גרם מטבעות שוקולד מריר (50%) איכותי
360 גרם שמנת מתוקה (38%)
30 גרם חמאה
3 כפות קאסיס
פטל טרי
אבקת קקאו איכותית
מניחים את השוקולד בקערה חסינת חום. מחממים את השמנת המתוקה והחמאה בסיר ומביאים לרתיחה מוזגים מעל השוקולד. ממתינים 5 דקות ובוחשים היטב. מוסיפים את הקאסיס. יוצקים לתבנית מכוסה בניילון נצמד, מטביעים את הפטל הטרי בתוך השוקולד, משאירים קצה בולט מעט, בכדי להקל על החיתוך. ושולחם למקרר לכמה שעות (10 – 12). חותכים את מלבן הטראפל שהתקבל לקוביות או מלבנים סביב הפטל. טובלים כל קובייה באבקת קקאו ומחזירים למקרר עד להגשה. אם הקקאו כולו נרטב, אפשר לטבול בקקאו מחדש ממש לפני ההגשה.

פאבלובה (לפי מתכון של ארנה ואלה)
4 חלבונים
175 גרם אבקת סוכר
1/2 כפית משחת וניל
1 כפית חומץ
מחמים תנור ל170 מע'. מקציפים את החלבונים במקסר. כאשר מתחיל להיווצר קצף, מוביפים את הסוכר בהדרגה. כאשר מתקבל קצף יציב מוסיפים את משחת הוניל והחומץ ומקציפים דקה נוספת. יוצרים קעריות או בעזרת 2 כפות או בזליפה.
אופים במשך 5 דקות בחום של 170 מע'. מורידים את החום ל130 מע' ואופים עוד כשעתיים (עדיף במצב טורבו). מוציאים מהתנור, מצננים ומכניסים מיד לכלי אטום.
לרוטב
1 כוס פטל שחור קפוא
4 כפות סוכר
מבשלים בסיר כרבע שעה ומועכים למחית גסה.

אלפאחורס (מ"room for dessert")
150 גרם חמאה, רכה100 גרם אבקת סוכר1/2 כפית משחת וניל150 גרם קורנפלור150 גרם קמח5 גרם אבקת אפייה (חצי שקית)4 חלמונים
למילוי וציפוי:צנצנת ריבת חלב פתיתי קוקוס במקסר עם וו גיטרה, מעבדים חמאה ואבקת מוסיפים את החלמונים בזה אחר זה, ולאחת מכן את משחת הוניל. מערבבים את הקורנפלור, הקמח ואבקת האפייה בקערה נפרדת ומוסיפים בבבת אחת לתערובת החמאה. מעבדים עיבוד קצר מרגע זה, רק עד יצירת בצק רך. מקררים במשך שעתיים.מחממים תנור ל – 180 מעלות. מרדדים לעובי של בין 1/2 ס"מ ל1 ס"מ, קורצים עיגולים בעזרת כוס או חותכני עוגיות, לפי הגודל הרצוי (עדיף חותכנים).אופים למשך 10 - 15דקות, או עד שהן רק מתחילות להזהיב, אבל עדיין בהירות. מורחים על חצי מהעוגיות ריבת חלב/ נוטלה, מצמידים אליהן עוגיה ללא מילוי ולוחצים מעט כדי שהמילוי יציץ החוצה מעט, והקוקוס יידבק אליו בקלות. מגלגלים בקוקוס.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

לצולחים הידד!

זה התחיל בארוחת טאפאס ופינגר פוד ומהר מאד הפך לארוחה של שלוש מנות ומבחר קינוחים. בשבועיים האחרונים התפריט התחיל להתגבש, נוספו דברים הורדו דברים ומספר ימים לפני הארוחה, נכתב התפריט ונחתם. גנבתי רעיונות, שאלתי שמות, רקחתי ופנטזתי על מנות שונות ממיטב המטבח האוניברסאלי.
ביום ג', שמנו פעמינו לחנות הדגים ברחוב הכובשים. לחנות לקחה אותי ענת, ששמעה עליה משלי. אחרי שניים שלושה ביקורים נישבתי. בחנות קניתי נתח סלמון נדיב לגראבד לאקס ופילה של לבראק למנת הביניים, דג מאודה ברוטב קוקוס. על הדרך קניתי גם שני ספרים של רושפלד, בעקבותיהם הצטרפה עוד מנה לארוחה, דלעת צלויה בסגנון רוסטביף.
כל התכונה והתכנונים ממלאים אותי מרץ ופרצי יצירתיות מאתגרת. שלושה ימים של הכנות, הצלחות ואכזבות מסתיימים בגלישה אל השקט שאחרי. מרוב ציפייה, כמו תמיד, אני לא חשה בטעמים, אבל מבחינה בטעויות ונפילות (דוגמת הפירה), ומחכה לזיכוך שאולי עוד יגיע, נאלצת לסמוך על הביקורת של בני הבית כי חוש הטעם והשיפוט היטשטשו.
אז היו גם נפילות, כואבות למדי. הפירה יצא מימי, יעידו על כך שנים עשר הסועדים הנועזים ושני הפעוטות שסעדו בבדידות בחושך. כנראה בחרתי סוג לא טוב של תפוחי אדמה. בזמן האחרון, היה סוג של תפוחי אדמה צהובים, טעימים נורא! כנראה שהתחלף הזן ואני לא ידעתי. צהוב, זה צהוב! הלא כן? אז זהו, שלא! מתי כבר מישהו יכתוב על האריזה את שם הזן ויקל על עקרת הבית?
הארוחה הייתה סוג של חגיגה. חגגנו ניצחון נוסף של האדם על איתני הים וכוחות המחשבה. למנות הראשונות הכנתי: גראבד לאקס עם קרם פרש, תוצרת בית. את הקרם פרש רקחתי משמנת 38%, כפית יוגורט והמכשיר הביתי להכנת יוגורט. טוסט מלחם קסטן עם חצילים שרופים וגבינת עיזים בעיטור נבטי חרדל וצנונית. את אלה האחרונים, הנבטים, גדלתי שלושה ימים קודם לארוחה. אז עוד לא ידעתי, שאחד מהסועדים הוא אמן גידולי עלים, שיביא עמו ממיטב התוצרת. פרטים נוספים בהמשך. מנה ראשונה נוספת הייתה, קיש אישי של כרובית במחית אנשובי לימוני. ולצד כל אלה קרפצ'ו בקר.
כשעה לפני הארוחה אפיתי לחמניות/פיתה מבצק הפיצה שעמד שלושה ימים במקרר. את הלחמניות גיליתי במקרה שבוע קודם כשהכנתי פיתות מבצק הפיצה שהיה מועמד לזריקה. אלה ליוו בגאון את שלב המנה הראשונה.
למנת הביניים, פילה לבראק ברוטב קוקוס עם אורז עגול. למנה העיקרית תבשיל בשר בקר (מזלמן), קוביות אונטריב וירקות שורש שהתבשל בסך הכל כחמש שעות עם הפסקה של יממה בין השלוש השעות הראשונות לשתיים האחרונות. התוצאה הייתה, בשר נימוח ועסיסי. את הבשר ליווה פירה (לא מוצלח בעליל וחבל) ודלעת צלויה. אם לא הייתי שאננה והייתי מנסה את הדלעת קודם, הייתי מגלה שהשעה של האפייה במתכון המקורי ואף השעה וחצי בפועל, אינן מספיקות. לומדים מטעויות.
הפעם, מבעוד מועד, הכינותי תפריטים (קצת פלצני, אני יודעת), בכדי לכוון את הסועדים לאכילה מתונה עם תכנון נכון, כך שיישאר לכולם מקום גם לקינוח. הבנים הכריזו על הרעיון כמיותר, אבל אני כסועדת, אוהבת להכין את עצמי ואת חיכי לבאות.
את הארוחה כולה ליווה סלט העלים של עוזי, שאשתו, יעל היטיבה לתבל. על עוזי נאמר לי, שהוא חקלאי שמגדל חסה. כשהגיע עוזי ופרק את מרכולתו הבנתי עד כמה גדול הפער בין מגדל החסה לאמן גידולי עלים. עוזי הביא מגוון של נבטים / עלעלים של כל דבר שניתן להעלות על הדעת: נבטים של עלי סלק, עלי בזיליקום, כוסברה, פטרוזיליה, ראשד, גרגיר... עוד הגיעו חסה ערבית קריספית, עדינה ומתוקה, חסה משי, עלי גרגיר, כוסברה, שק של פטרוזיליה ושק של בזיליקום, שמיד נצרר לזר פרחים לקישוט המטבח. עוד ועוד שקיות יצאו מן הארגז ולסיום שקית עם שלוש ראשי פאק צ'וי / בוק צ'וי. אלה הוכנסו לכספת ומחר יהפכו למאכל תאילנדי מוקפץ או מאודה. עוד נראה, בליווי דג או עוף או סתם בליווי עצמם.
לקינוח, הכנתי טירמיסו בכוסות אישיות, אלפאחורס, פאבלובה מהחלבונים שנשארו מהכנת האלפאחורס, עם קצפת וניל, רוטב פטל ופטל טרי וטראפלס שוקולד עם פטל. לקינוח הקינוח, אכלנו עוגת גבינה פירורים שהכינה אפרת.
הבנים צלחו בשחייה את תעלת למאנש אני צלחתי לראשונה ארוחה של ארבע מנות. עכשיו נשב מעט בשקט, נחזור לאימונים ונמציא את האתגר הבא.

על הרוקי, אורז ושזיפים

גוטאנדה השתכר יותר ויותר. הדבר לא ניכר בו, אבל הוא בהחלט הוציא הכל. ואני הערכתי מאד את הדחף שלו לשתות עד שישתטה. כך המשכנו כמעט ארבע שעות. גוטאנדה שאל אם מוטב שהוא יסתלק מכאן, אך אמרתי לו שממילא אין לי תוכניות מיוחדות, כרגיל.
... "או-צ'אזוקה? אתה מתלוצץ. אני מת על או-צ'אזוקה."
הרתחתי מים לתה, הוספתי מעט נורי מפורר ושזיף מלוח וחזרת וסאבי, צירפתי לתערובת שתי קערות אורז ושפכתי עליהן תה. או-צ'אזוקה. איזה יופי.
(לרקוד לרקוד לרקוד, הרוקי מורקמי)
בחורות עם אוזניים מושלמות לבושות במקטורנים כחולים, חתולים, ג'אז, ביטלס, ספרות רוסית ואוכל, הם רק חלק מרשימה ארוכה של מוטיבים חוזרים אצל הרוקי מורקמי. קראתי הרבה מספריו, סיפורת ועיון, ודווקא בזה האחרון שתורגם לעברית, לרקוד לרקוד לרקוד, נתפסתי פתאום למתכון הפשוט הזה של או-צ'אזוקה.
מתכון פשוט, משאריות אורז קר, הנאכל במצב של שיכרות, במקרה דנן. משהו במרכיבים שלו גרם לי לחפש מתכון מדויק יותר ולאכול, כמה שיותר מהר. את המתכון מצאתי בקלות. דווקא, בשביל האומבושי, השזיף מלוח, הייתי צריכה להפוך עולמות.
זה היה בעצם הצעד הראשון במסע לחקר האוכל היפאני, לא זה המותאם ומוגש לחיך הישראלי. עכשיו כבר חיפשתי משהו חדש בספרים הניאו-סוראלסטים של הסופר היפני, הנערץ על בנות המערב כמעט כמו ג'סטין ביבר לבנות הטיפש עשרה. עכשיו, אני עסוקה בלצוד רמזים למנות, לארוחות, למצרכים.
בראשית דרכי (המקום בו אני עדין ניצבת כעת), הגעתי לתובנה בסיסית שגרמה לי רק לרצות להמשיך לחקור, ללמוד, לקרוא, להבין, להכיר את המטבח היפני הביתי – אוכל מותאם למצב, לעונה, לפעילות... משמע, כאשר קר הגוף נדרש לאוכל מחמם. בעונה החמה יש לצרוך אוכל מצנן. למצב של שכרות, ישנם מאכלים מסוימים למצב של חולשה אחרים. ולנו בתרבות המערב, יש בעיקר בליסה ולעיתים מרק עוף, שלא לדבר על החמין המותאם אך ורק לדבר אחד, שביתה ממלאכת עבודה.
נראה שגם אני נישבתי בסוג של זן פשטני זה וכל כולו תורת הבישול וצריכת המזון. אבל יותר מהכל אני מחפשת את המתכונים הבסיסים ושיטות הבישול המסורתיות.
מחליפה את הסבתא האיטלקייה בסבתא יפנית ויוצאת לדרך ארוכה, אני מקווה.

או-צ'אזוקה Ochazuke

כ3/4 כוס שאריות אורז יפני (אורז עגול!) קר
חליטת תה ירוק ho-ji cha חמה
או כל תה ירוק אחר
אצות נורי מפוררות
חטיף אצות נורי מפורר
וואסאבי
אומבושי (שזיף כבוש) קצוץ
או מחית אומבושי
שמים את האורז בקערה (יש שיעדיפו לחמם אותו מעט), ומוסיפים מעל את האצות, האומבושי והוואסאבי. יוצקים מעל הכל את חליטת התה ואוכלים. מנה קלה ומהנה לימי הקיץ החמים.

אורז יפני בסיסי (מכאן)

אורז עגול לסושי, התגלה כאורז מצוין, שנותן תוצאות טובות (לפחות בעיניי). ניסיתי גם את המתכון לאורז עגול חום (Haiga Rice) גם הוא יצא מעולה. לי הוא אפילו יותר טעים. מאז שהתחלתי, אני לא יכולה להפסיק ותמיד מכינה אורז בסגנון יפני לסי באס מאודה או לסלמון מאודה.

2 כוסות אורז עגול לסושי
1/4 2 כוסות מים
שוטפים את האורז בקערה עם מים. מחליפים מספר פעמים את המים ומשפשפים את האורז בין הידיים. מעבירים את האורז למסננת ושוטפים תחת מים זורמים. מניחים את האורז במסננת כחצי שעה שיתייבש.
מעבירים את האורז לסיר ומשרים ב 1/4 2 כוסות המים כחצי שעה. מרתיחים את האורז (בדרך כלל בלי מלח, אבל אני מוסיפה חצי כפית בגלל הילדים) על להבה בינונית. כשרותח, מכסים את הסיר ומבשלים דקה על אש גבוהה. אחר כך מבשלים 4 דקות על אש בינונית ו10 דקות על אש קטנה. מכבים את האש ומניחים לסיר לעמוד מכוסה עוד 10 דקות.

חומץ לאורז לסושי awase-zu
1/4 כוס חומץ אורז
1 כף סוכר
1/2 כף מירין או סאקה
1/2 כף מלח
מחמים את כל המרכיבים בסיר מעל להבה נמוכה ומערבבים עד עד שהסוכר והמלח נמסים. זו כמות שמספיקה לתיבול של 4 כוסות אורז. כשהאורז מוכן, מעבירים אותו לקערה ויוצקים מעל את הכמות היחסית של חומץ לסושי. מערבבים במהירות ובזהירות. לא מועכים ולא דוחסים את האורז. מקיקו ממליצה לערבב ביד אחת ולצנן בשניה בעזרת פן לשיער שמכוון על מצב של רוח בלבד. אני מסתפקת בהעפת האורז בקלילות, תוך כדי ערבובו. האורז צריך להיות חמים בטמפ' גוף.
חשוב לזכור להשתמש באורז עגול. רצוי אורז יפני או אורז לסושי.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

יאסאס*

בעקבות הדאקוס או איך הכל התחילבעקבות מאכל פשוט אך מופלא ששבה את ליבנו, במסעדה קטנה על חופו הפרוע (לא פראי) של האי היווני הקטן אנטי פארוס, הנמצא לצדו של האי פארוס אליו הגענו אחרי טיול תרבותי קצר באתונה, החלטנו לבלות את החופשה הבאה בכרתים.
קצת על החופשה בפארוס כהקדמה לחופשה בכרתים
לאחר כשלושה ימים של בילוי תמציתי ביבשת, שם חזו העוללים בכמה מפלאי האימפריה היוונית, עלינו על המעבורת לאי פארוס. הגענו עם השקיעה ועשינו דרכנו מיד לראש ההר החשוך. עם שחר יצאתי למרפסת ונדהמתי מהמחזה. הרגשתי שאני נמצאת בסצנה מהסרט "סערה" של פול מזורסקי. זה הסרט שקשר אותי לפני שנים רבות לתשוקה היוונית ולקסווטס וכמעט עלה לי בחיי הזוגיות. רוח קלילה מלטפת את הפנים ודממה מסביב. החצר מקסימה, ברובה חול וסלעים, בשל מצוקת המים. הצמחים הבודדים שצמחו בה הם בעיקר תבלינים. מהחצר נשקף המפרץ המוביל לאי אנטי פארוס.
אל האי אנטי פארוס, עוברים במעבורת שחוצה את הדרך הקצרה בין האיים כל חצי שעה. בשעה עגולה בכיוון האחד ובמחצית השעה בכיוון ההפוך(בחצות היום, משנים את הסדר). את המעברות ראינו יום, יום מחצר הווילה אותה שכרנו. הווילה הממוקמת בקצהו של ההר באי פארוס. בזכות המיקום, זכינו בבדידות הרצויה לחופשה, בבריזה המדהימה שעלתה מהים ברוב שעות היממה ובשקיעות מטריפות מלוות בפלח אבטיח בלאדי עסיסי, עם גרעינים.
אל אנטי פארוס נסענו פעמיים ולו רק כדי לאכול את ה Cretan Dakos (הדקוס מכרתים). שם נפלה ההחלטה המבורכת לנסוע סוף סוף לחופשה בכרתים. ו... ההחלטה להרשם לקורס הגבנות של אריה גלבוע ואהוד כוכבי, כדי שגם לי תהיה "מיזטרה" (Mizithra cheese ) הגבינה המושלמת להכנת דאקוס.
קפצנו לרגע לשכנים והם מיד פתחו שולחן עם אוזו כמובן

על דאקוס, צזיקי, מוסקה, קאקאוויה, ספקיאן פאי, המטבח של הלני... או בקיצור חופשה מופלאה בכרתים.אפשר לכתוב על זה דפים שלמים ועדיין לא להגיע לעיקר, חוויה שכזו לא מזדמנת לי בכל יום ובספק אם תזדמן שוב בחיים. אחרי מספר ימים באי כרתים, בחלקו הצפון מערבי, האזור הפחות מתויר ואחרי כמה ארוחות משגעות במסעדה של משפחת בלאדאקיס על החוף של ספינרי הוזמנתי על ידי הֶלֶנִי (מאמא באלאדקיס), לבשל איתה במטבח. הכל בסיועה של עפרה ישראלית בעלת בית נופש במקום.
קבענו בעשר בבוקר, אבל מסתבר שזו קביעה שרירותית לחלוטין. אחרי שבועיים באי הבנו שהכל מתנהל בניחותא ומזכיר מאד את האווירה של סיני. הגעתי באחת עשרה ועדין לא היה שם אף אחד. לאט, לאט, זרמו חברי המשפחה: יאניס בלאדקיס, האב, שהלך לחלוב את העיזים ולקטוף עגבניות. ניקוס הבן הבכור שהתכונן לצאת לדיג בצלילה חופשית בים ולבסוף הלני. מאוחר יותר יגיע טראדפוליס שימלצר. הכל מתנהל על ידי המשפחה שמגדלת , מייצרת ומספקת בעצמה את רוב המצרכים למסעדה.
כשכולם עוד שתו קפה, אני קיבלתי לידי שלושה ליטר חלב עיזים לעשות בו כרצוני. בצר לי ובהעדר זמן, אנזימים ומדחום, אלתרתי עם חששות גדולים, גבינה צ'רקסית. למזלי הרב הצלחתי, התקבלה גבינה מתקתקה וטעימה להפליא. בינתיים סיימו בני המשפחה את ארוחת הבוקר וכולנו התחלנו לעבוד תחת פיקודה של הלני כשהיא מצידה מדברת יוונית ואני עונה לה בעברית, התחלנו בהכנת המוסקה, המשכנו בצזיקי, דאקוס ופשטידת בשר משאריות של עופות ועז. בין לבין תרמתי את חלקי, אפיתי לחם זיתים ושרפתי חצילים על האש, לשמחת העובדים הרומנים. זו הפעם הראשונה שאכלו שם לחם עם זיתים ואו חצילים שרופים. על החציל השרוף האחד, שמתי יוגורט יווני עשיר עם שמן זיתי מקומי והרבה אורגנו. לא קל לעבוד במטבח של מסעדה כרתית על חופו של ים כחול ונקי, אבל מהנה.

באחד הערבים אחרי שניקוס לקח את אבישי לצלילת דיג, הוזמנו כולנו לקאקוויה, מרק דגים, שהוכן מהשלל. אני כמובן מיהרתי למטבח, שלא לפספס את ההזדמנות ללמוד איך מכינים "קאקאוויה". הכל כל כך פשוט והטעמים עשירים ומופלאים. לפני הקאקוויה, אכלנו סלט יווני, כמובן, צזיקי וסלט אצות ים, נהדר, שנקטף מהסלעים שבחוף. העגבניות, הדגים, החלב, האצות, התבלינים, שמן הזית, הזיתים, הביצים, התרנגולות, העיזים, עשבי הבר... הכל שם בחצר בהישג יד ומתחת לדלפק של הקופה הרושמת, יש רובה, ישן עוד מהמלחמה. יאניס מסביר: "אותנו לא יכבשו בשנית, לא הגרמנים לא התורכים ולא אף אחד אחר". זה היה לפני שנתיים והוא כבר ידע...

המסעדה של בלאדאקיס וחוף הים בספינרי

במטבח עם הלני

פשטידת בשר ברוטב בשמל ומוסקה כמעט מוכנה

סלט אצות ים

סלט יווני עם רגלת הגינה. רגלת הגינה ידועה בתכונותיה הטובות ומלחמתן בכולסטרולר הרע.

חורטה -עלי גינה מבושלים בטעם מעט מריר וחמוץ

ספאקיאן פאי

מרק דגים - קאקאוויה, לזה עוד יתווסף שפע של שמן זית, מים ובסיום הבישול מיץ לימון.

הלני עם כלתה מכינות קאקאויה (מרק דגים). לפני שעה הלני עוד היתה מאושפזת במרפאה המקומית אחרי שכמעט התפגרה מעקיצה של דבורה.

יאניס בלאדאקיס

*יאסאס, זה יאסו (בירכת השלום היוונית) ברבים.

ממשיכה לדוג

ממשיכה לנסות ולשחזר מנות נפלאות, מארוחה רומנטית במסעדה מעוצבת, שנאכלו אך לא מזמן. בפרק הקודם ניסיתי כוחי בטונה והפעם מנסה לשחזר, מנת סי באס ברוטב טום יאם.
נראה שחלק מאותה הנאה גדולה מאותה סעודה, נעוץ באלמנט ההפתעה. כאשר סעדנו באותה מסעדה, לא ידענו למה לצפות. אמנם חרשנו את אתר המסעדה ברשת, מבעוד מועד. קראנו את התפריט, העמקנו לחקור את המנות, בחנו את עיצוב הפנים ועדין הכל נראה שונה במציאות (הלא מקוונת). המנות שנבחרו לאחר היסוסים רבים, נקראו פשוטות, אוריינטליות ומוכרות, אך נטעמו בטעמים חדשים עם "נגיעות" ו"קריצות" של טוב טעם, חדשני...
אפשר היה להמשיך עד אין, אך המילים רק מורידות מהחוויה, שמרגע שעלתה על הכתב, רק הולכת ומתמוססת.

סי באס ברוטב "טום יאם"
אולי לא בדיוק כמו זו מהמסעדה, אבל הוכרזה כמנה מנצחת מאחרון הצעירים ועד לראשון המבוגרים. נזללה בשקיקה ולא נודעה
לדג המאודה:
2 פילה דג סי באס ללא העור(לבראק)
למשרה:
2 כפות מיסו לבן
2 כפות רוטב צ'ילי
2 כפות רוטב סויה
לרוטב בסגנון טום יאם:
200 מ"ל מים רותחים
שקית אבקת קרם קוקוס
1 כף עשב לימון קצוץ (הגבעול לא הענפים)
1 כף שורש ג'ינג'ר מגורד
1 כף כורכום
2 עלי כפיר ליים
2 פרוסות שורש גלנגל
1 כף משחת קארי אדומה
2 כפות רוטב דגים
משרים את הדגים במשרה בין חצי שעה, למספר שעות (במקרר). להכנת הרוטב, מערבבים את כל המרכיבים בסיר, מתקנים תיבול ומבשלים על סף רתיחה כ15 – 30 דקות לצמצום הרוטב.
מניחים את הדגים בסלסילת אידוי (או מסננת קוסקוס) על מצע של חסה (כדי שלא ידבקו). מאדים מעל מים רותחים עם מעט מלח כ10 דק'. כאשר הדג הלבין בתוכו, יודעים שהוא מוכן.
מעבירים לכלי הגשה, מכסים ברוטב ואוכלים, רצוי עם אורז כמכבה שריפות.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

"בקטנה" ועל קצה החכה

בנסיון לשחזר מנה פשוטה ומדהימה, שנאכלה במסגרת ארוחה רומנטית במסעדה מעוצבת ומקסימה, צעדתי לי לשוק ורכשתי נתח של טונה אדומה טריה. המסעדה שעוצבה מלמעלה עד למטה עם תשומת לב לפרטים הקטנים כגדולים, משרה אווירה דרמטית, רומנטית על סף הקיטש. אני הרגשתי בסרט.

שמה של המנה היה טרטר טונה אך המראה היה יותר של קרפצ'ו. לשולחן הגיעה צלחת מלבנית שטוחה מרוצפת אריחים של מלבני טונה דקיקים ברוטב אסיאתי חריף וחמצמץ, ניתן היה לזהות את הג'ינג'ר, עשב הלימון ופלפל צ'ילי. את כל יתר המרכיבים ניתן רק לנחש.נתח פילה הטונה הטריה, חולק לשניים, בכדי שניתן יהיה לפרוס אותו למלבנים דקיקים. המלאכה לא היתה קלה. ורוב המלבנים התפרקו (להבא אנסה לפרוס לאחר הקפאה קצרה).

הרוטב:

נמזג בחלקו על הצלחת ובחלקו על מרצפות הטונה מעל.

1 ס"מ שורש ג'ינג'ר מגורד

1 גבעול עשב לימון קצוץ

חצי פלפל צ'ילי קצוץ

1/4 כוס כוסברה טריה קצוצה(לי לא היה, נשכחה בשוק)

2 כפות חומץ אורז

1 כף שמן שומשום

1 כף מירין

1 כף רוטב דגים

בשלב זה מומלץ לטעום ולתקן תיבול

לפרוס, לתבל, להמתין כרבע שעה לאכול.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

סלמון ורוד

הידעתם?! דג הסלמון או האלתית בשמו העברי, מקבל את צבעו האדמדם מהמזון ממנו הוא ניזון. המזון של הסלמון, מיני סרטנים ואחיהם חסרי החוליות, ניזונים מאצות המייצרות פיגמנט אדום. הסלמון צובר את הפיגמנט במשך כל חייו ולכן הוא הופך אדום יותר עם השנים.
דגי האלתית למאכל המגודלים בשבי ניזונים מתערובות מזון ולכן בשרם לבן. כדי ליצור את הצבע האדום הדגים מוזנים בשבי בתוספי מזון עם פיגמנטים המעניקים להם את הצבע ה"טבעי". הדעות חלוקות לגבי הנזק ואו התועלת של אותם תוספים.
שקעתי במדעי הטבע ולא הבחנתי כי שוב הגיעה שעת הצהרים. הייתי כל כך מרוכזת בענייניי עד ששכחתי מהצורך להאכיל שני גוזלים פעורי מקור. במקרר אין שום שאריות. בפריזר אין שניצלים מוכנים, מוקפאים, שרק צריך לחמם ולהגיש. פלאפל אספנו כבר אתמול על הדרך. "שוב פסטה ברוטב ורוד?, פחמימות עם שומנים וסימני ויטמינים?" הרהרתי בקול רם. "נגמרו לי כל הרעיונות" הוספתי בשקט.
איך זה קורה לי בכל פעם מחדש. שעת הצהרים מגיעה ואני מתעטפת בתחושת חוסר אונים. אי אפשר בכל יום להמציא את הגלגל מחדש, עם זאת, אי אפשר לאכול יום, יום שניצל עם פתיתים. מה גם שהשניצלים כל הזמן נגמרים.
נזכרתי שבפריזר נשארה פיסת פילה סלמון, מהפסקה הראשונה ומהנתח הטרי והמשובח, שנרכש אצל שמחה בשבוע שעבר, לטובת סלמון מאודה. הפשרתי בתכנית ההפשרה במיקרו עיסיתי עם מעט מיסו וצ'ילי ושלחתי לטוסטר אובן ל15 דקות בחום די גבוה. קיוויתי שתוך כדי הסעות ואיסופים תשרה עלי הרוח.
הישועה הגיעה מכיוון לא צפוי. שחר, נזכרה במנה משובחת שהוזמנה כלאחר יד במסעדה איטלקית, על גדות אגם קומו: ריגטוני (פסטה צינורות) ברוטב סלמון ורוד. אין פשוט מזה, מאחר והסלמון כבר חיכה לנו מוכן ואפוי כל מה שהיה צריך לעשות הוא לבשל את הפסטה, 11 דקות ובו בזמן להתקין את הרוטב הורוד. לא היה לי ריגטוני (פסטה צינורות), אבל גם ספגטי, פטוצ'יני(פסטה ארוכה ושטוחה) ופרפלה (פסטה פרפרים) יעשו את העבודה.
חשבתי להגיש את הרוטב והסלמון בנפרד, כך שכל אחד ירקח לו את מנתו, כרצונו. אבל שחר, שיודעת דבר או שניים בכל הקשור למזון שלה הודיעה, שהסלמון צריך להתבשל קצת עם הרוטב כך שיספגו זה את טעמו של זה והיא צדקה.
עוד משבר צהרים שהסתיים בהצלחה גדולה.

פסטה ברוטב סלמון ורוד
מנה מהירה בפחות מחצי שעה לארבעה מקורים פעורים, ממה שהיה לי בבית! למיטב זיכרוננו, טעימה אף יותר מהמקור.
כ400 גרם פילה סלמון ללא העור
4 כפות מיסו לבן
2 כפות רוטב צ'ילי מתוק
1 כף מירין
או מלח ושמן זית במקום שלושת האחרונים
צנצנת רוטב פומודורו של ברילה
250 מ"ל שמנת לבישול 10% שומן
חבילה של פסטה
כלל ראשון בהכנת פסטה: הרוטב צריך להיות מוכן לפניה ולחכות לה.
את הסלמון אפשר לאדות ואפשר לצלות קלות בגריל הטוסטר אובן. אפשר לכסות ולעסות במיסו צ'ילי ומירין או במעט שמן זית ומלח. מאדים כ10 דק' או צולים כ15 דק' בחום של 220 מעלות.
בסיר עם תחתית עבה מערבבים את השמנת עם רוטב העגבניות וממליחים לפי הטעם. מחממים את הרוטב וכשהסלמון מוכן מפוררים בגושים יחסית גדולים לתוכו. מבשלים עם מכסה כ 6 דק', טועמים ומתקנים תבול.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

אחת, שתיים, שלוש, דג...

כשהייתי קטנה, חשבתי שפילה זה סוג של דג. אחר כך הבנתי שכל השנים אכלנו פילה של בקלה. את הפילה הכינה סבתי כמו שניצל מצופה בפירורי לחם ומטוגן בשמן. לצד שניצל הדג היה תמיד פירה על טהרת החמאה והחלב. את שאריות הדג מארוחת הצהרים שמרו כמו בימים ימימה, לפני המצאת המקרר, בצנצנת עם מים, חומץ, עלה דפנה ופלפל אנגלי. זה היה מעדן. השאריות, כמובן, לא השניצל דג.
שנים שלא אכלתי דגים ולא חיבבתי את הרעיון אפילו. לדג יש מראה של יצור חי, ריח חזק וגם טעם שתלטני. לימים כשכבר התחלתי לגשש דרכי חזרה, התחלתי מהמנה הקלה, פילה סלמון. משם הידרדרתי לעוד סוגים של פילה, סושי, סביצ'ה, סשימי וניגרי.
תמיד חששתי להכין מאכלים מדגים, שכן המרחק בין מנת דג מוצלחת למנת דג גרועה הוא קטן ביותר. לדידי אין כזה דבר מנת דג בינונית. להבדיל מיתר המאכלים, כשמבשלים דג או שזה מצליח או שלא, אין אמצע.
לאט, לאט התחלתי את דרכי בעולם הדגה. היו הרבה כישלונות. בדרך הפתלתלה והמעורפלת פגשתי את שימחה, מוכר הדגים שלי, האחד והיחיד. כשהכרתי את שימחה, מוכר הדגים מהשוק, למדתי בין היתר, לאכול את הדג 'נטורל'. שמחה, שלמזלי הרב, חיבב אותי כבר בפגישה הראשונה, בזכות ענת וחנה, התעקש שאטעם את הסחורה. ללא כל התראה מוקדמת, הגיש לי חתיכת סלמון טרי עם מעט רוטב סויה. מרוב הלם ובהלה אכלתי, בלי ציוץ. החוויה היתה משכרת. טעם הדג הטרי והמובחר השאיר אותי נטולת מילים. את הדג שיעדתי לצלייה בתנור הפכתי לניגירי וגרבד לאקס. אחרי שטועמים את הסלמון של שמחה, כמו גם הבורי והטונה, כבר אי אפשר להרוג אותם בצליה.

סלמון מאודה בקלי קלות
כל אחד יכול! אפשר לאדות בסיר עם סלסילת דים סם או בסיר הקוסקוס כמו שאני נאלצתי לעשות, אחרי שגיליתי שסלסילת הדים סם שלי העלתה עובש.
נתח פילה סלמון במשקל 200 גרם לכל סועד
עלי חסה ואו באקצ'וי
רוטב להגשה:
1/2 כוס רוטב סויה
2 כפות מירין
1 כף שמן שומשום
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר מגורד
2 ס"מ פלפל צ'ילי קצוץ
6 ס"מ עשב לימון קצוץ (הענף לא העלים)
למשרה:
3 כפות מחית מיסו לבנה
2 כפות מים
1 כף רוטב סויה
1 כף רוטב צ'ילי מתוק
מערבבים את כל מרכיבי המשרה, אפשר לשמור מעט בצד ולהשתמש כרוטב אחר כך. משרים את פילה הסלמון במשרה כשעתיים, בקערה מכוסה, במקרר.
מכינים אורז בסמתי לבן, על פי ההוראות ולא מפריזים בבישול.
מרתיחים מים בסיר אידוי או סיר הקוסקוס, מוסיפים כף מלח. כשהמים רותחים, מניחים את הסלסילה ומרפדים בעלי חסה ואו עלי הבאקצ'וי. מנערים בעדינות את נתחים הסלמון מהמשרה ומניחים על גבי העלים. סוגרים במכסה ומאדים כ10 דקות. בודקים על ידי חיתוך קל של אחד הנתחים. הסלמון מחליף צבע מכתום עז לכתום ורדרד, כאשר הוא מוכן.
מערבבים את כל מרכיבי הרוטב יחד. אפשר לאכול כך ואפשר עם אחד מהרטבים.

סביצ'ה מבורי
ביקשתי אינטיאס וננזפתי. שמחה אומר שבורי זה מצוין ואינטיאס יקר נורא. האמת, שאין לי יכולת להבדיל בין השניים ולטענתו של שמחה, כך גם לרוב האנשים. אז יש שינחרו בבוז ויש שינסו את הבורי ויראו כי טוב.
200 גרם פילה בורי
כ 1 כפית פרחי מלח ים
4 ס"מ פלפל צ'ילי קצוץ
מיץ מ1/2 לימון
חופן כוסברה
ראש שומר קצוץ גס

למצע הבורגול:
כוס בורגול
כוס מים פושרים
נתחי מלפפון ללא הגרעינים
מלח
שמן זית
לימון

להגשה:
אבוקדו

משרים כוס בורגול בכוס מים כשעתיים. אם אין זמן אפשר להשרות במים רותחים ואפילו לחמם דקה במיקרו. לפני ההגשה, מוסיפים את המלפפון ומתבלים במלח מיץ לימון ושמן זית.
כחצי שעה לפני ההגשה קוצצים את הבורי לקוביות בגודל סנטימטר. מערבבים עם יתר המרכיבים, טועמים ומתקנים תיבול. מניחים לדג ולשומר, "להתבשל" בלימון והמלח חצי שעה. מניחים בצלחת הגשה או בכוסיות אישיות מעט מהבורגול, עליו פרוסות אבוקדו ולסיום את הדג.
אפשר להגיש גם רק עם אבוקדו ואו צנונית ואו סלט עלים.

בונוס: סלט איטריות צלופן
על פי המתכון של בועז צעירי, כי הוא קליל, עדין ומוכן צ'יק צ'אק.
150 גרם אטריות צלופן (שעועית)
2 מלפפונים, מגורדים וסחוטים
1 גזר מגורד
לרוטב
4 כפות רוטב סויה
2 כפות חומץ אורז
1 כף מירין
2 כפות מים
משרים את אטריות הצלופן במים רותחים עם מלח כ 5 דקות או עד שמתרככות (לא יותר מדי) מסננים ושותפים במים קרים. מערבבים עם הירקות והרוטב, טועמים ומתקנים תיבול.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

שוק הכרמל ו/או דגים זה תמיד שמחה

לשוק הכרמל אני הולכת כדי להתאוורר, לנשום אוויר, להריח את הריחות, לשטוף את העיניים ולהירגע. הסיבוב תמיד מתחיל אצל שמחה (מהדגים), שמקבל אותנו בשמחה, ואז (כי הוא תמיד עסוק) הוא שואל: "אתן עוד מסתובבות?... אז תחזרו אחר-כך." אז אנחנו הולכות לבדוק את הירקות. קונות קצת ירק: כוסברה, פטרוזיליה, שמיר. ממשיכות לשומר, בעונה, או לתותים, לחצילונים... ואפילו זיתים טריים לכבישה עם לימון בלאדי ושום בלאדי סגלגל. אחר כך אוכלות בורקס עם ביצה קשה, מלפפון חמוץ ועגבנייה, אצל התורכי, לוקחות גם כמה הביתה לארוחת הצהריים של הילדים. ואז חוזרות לשימחה כי...
דגים זה תמיד שמחה

אצל שמחה, הדגים תמיד טריים והמצב רוח תמיד בשמיים.הביקור אצל שימחה הוא לא רק בשביל הדגים, הוא גם בשביל הנשמה. עומדים אצלו ומדברים על הכל: איזה דגים כדאי לקנות היום? כרגע למשל, אם מתקשרים ומודיעים שבאים, אז יש סיכוי לשים יד על סלמון פרא. כזה שהראש שלו מחודד ותופס חצי מגודלו. אבל אני מעדיפה לבוא ולקחת מה שיש. מדברים גם על מה היה וקצת על מה יהיה והכי חשוב כמה טעים השומר ואיזה סלט נהדר הוא אכל ממנו השבוע.

אחותו של שמחה מבשלת דגים מצוין ויש לו חברים בכל העולם. מי שמגיע נשבה בקסמיו ובטעם המשובח של הדגים. אני הפסקתי לבשל את הדגים, מאז שאני קונה אצל שמחה. אחרי הפעם הראשונה שקיבלתי טעימה מהדג שקניתי, הבנתי שזה עוול לבשל אותו.

היום קניתי בורי וסלמון. את הבורי אכלנו פרוס לנתחים, מתובל בשמן זית, מלח, לימון , פלפל חריף (חתיכה קטנה) קצוץ דק וכוסברה. לידו בצלחת היה גם אבוקדו. מחתיכה אחת של הסלמון הכנו סושי. כתבתי הכנו כי זה קשור לסוד הגדול: ילדים אוכלים אוכל שהם מכינים בעצמם. לכן הכנתי את כל המרכיבים ונתתי להם להכין לעצמם סושי. כל ילד טרף שני "רולים" והבעל גם. את החתיכה השניה של הסלמון שמתי לכבישה במקרר, בעוד יומיים נדע מה יצא.