זה התחיל בארוחת טאפאס ופינגר פוד ומהר מאד הפך לארוחה של שלוש מנות ומבחר קינוחים. בשבועיים האחרונים התפריט התחיל להתגבש, נוספו דברים הורדו דברים ומספר ימים לפני הארוחה, נכתב התפריט ונחתם. גנבתי רעיונות, שאלתי שמות, רקחתי ופנטזתי על מנות שונות ממיטב המטבח האוניברסאלי.
ביום ג', שמנו פעמינו לחנות הדגים ברחוב הכובשים. לחנות לקחה אותי ענת, ששמעה עליה משלי. אחרי שניים שלושה ביקורים נישבתי. בחנות קניתי נתח סלמון נדיב לגראבד לאקס ופילה של לבראק למנת הביניים, דג מאודה ברוטב קוקוס. על הדרך קניתי גם שני ספרים של רושפלד, בעקבותיהם הצטרפה עוד מנה לארוחה, דלעת צלויה בסגנון רוסטביף.
כל התכונה והתכנונים ממלאים אותי מרץ ופרצי יצירתיות מאתגרת. שלושה ימים של הכנות, הצלחות ואכזבות מסתיימים בגלישה אל השקט שאחרי. מרוב ציפייה, כמו תמיד, אני לא חשה בטעמים, אבל מבחינה בטעויות ונפילות (דוגמת הפירה), ומחכה לזיכוך שאולי עוד יגיע, נאלצת לסמוך על הביקורת של בני הבית כי חוש הטעם והשיפוט היטשטשו.
אז היו גם נפילות, כואבות למדי. הפירה יצא מימי, יעידו על כך שנים עשר הסועדים הנועזים ושני הפעוטות שסעדו בבדידות בחושך. כנראה בחרתי סוג לא טוב של תפוחי אדמה. בזמן האחרון, היה סוג של תפוחי אדמה צהובים, טעימים נורא! כנראה שהתחלף הזן ואני לא ידעתי. צהוב, זה צהוב! הלא כן? אז זהו, שלא! מתי כבר מישהו יכתוב על האריזה את שם הזן ויקל על עקרת הבית?
הארוחה הייתה סוג של חגיגה. חגגנו ניצחון נוסף של האדם על איתני הים וכוחות המחשבה. למנות הראשונות הכנתי: גראבד לאקס עם קרם פרש, תוצרת בית. את הקרם פרש רקחתי משמנת 38%, כפית יוגורט והמכשיר הביתי להכנת יוגורט. טוסט מלחם קסטן עם חצילים שרופים וגבינת עיזים בעיטור נבטי חרדל וצנונית. את אלה האחרונים, הנבטים, גדלתי שלושה ימים קודם לארוחה. אז עוד לא ידעתי, שאחד מהסועדים הוא אמן גידולי עלים, שיביא עמו ממיטב התוצרת. פרטים נוספים בהמשך. מנה ראשונה נוספת הייתה, קיש אישי של כרובית במחית אנשובי לימוני. ולצד כל אלה קרפצ'ו בקר.
כשעה לפני הארוחה אפיתי לחמניות/פיתה מבצק הפיצה שעמד שלושה ימים במקרר. את הלחמניות גיליתי במקרה שבוע קודם כשהכנתי פיתות מבצק הפיצה שהיה מועמד לזריקה. אלה ליוו בגאון את שלב המנה הראשונה.
למנת הביניים, פילה לבראק ברוטב קוקוס עם אורז עגול. למנה העיקרית תבשיל בשר בקר (מזלמן), קוביות אונטריב וירקות שורש שהתבשל בסך הכל כחמש שעות עם הפסקה של יממה בין השלוש השעות הראשונות לשתיים האחרונות. התוצאה הייתה, בשר נימוח ועסיסי. את הבשר ליווה פירה (לא מוצלח בעליל וחבל) ודלעת צלויה. אם לא הייתי שאננה והייתי מנסה את הדלעת קודם, הייתי מגלה שהשעה של האפייה במתכון המקורי ואף השעה וחצי בפועל, אינן מספיקות. לומדים מטעויות.
הפעם, מבעוד מועד, הכינותי תפריטים (קצת פלצני, אני יודעת), בכדי לכוון את הסועדים לאכילה מתונה עם תכנון נכון, כך שיישאר לכולם מקום גם לקינוח. הבנים הכריזו על הרעיון כמיותר, אבל אני כסועדת, אוהבת להכין את עצמי ואת חיכי לבאות.
את הארוחה כולה ליווה סלט העלים של עוזי, שאשתו, יעל היטיבה לתבל. על עוזי נאמר לי, שהוא חקלאי שמגדל חסה. כשהגיע עוזי ופרק את מרכולתו הבנתי עד כמה גדול הפער בין מגדל החסה לאמן גידולי עלים. עוזי הביא מגוון של נבטים / עלעלים של כל דבר שניתן להעלות על הדעת: נבטים של עלי סלק, עלי בזיליקום, כוסברה, פטרוזיליה, ראשד, גרגיר... עוד הגיעו חסה ערבית קריספית, עדינה ומתוקה, חסה משי, עלי גרגיר, כוסברה, שק של פטרוזיליה ושק של בזיליקום, שמיד נצרר לזר פרחים לקישוט המטבח. עוד ועוד שקיות יצאו מן הארגז ולסיום שקית עם שלוש ראשי פאק צ'וי / בוק צ'וי. אלה הוכנסו לכספת ומחר יהפכו למאכל תאילנדי מוקפץ או מאודה. עוד נראה, בליווי דג או עוף או סתם בליווי עצמם.
לקינוח, הכנתי טירמיסו בכוסות אישיות, אלפאחורס, פאבלובה מהחלבונים שנשארו מהכנת האלפאחורס, עם קצפת וניל, רוטב פטל ופטל טרי וטראפלס שוקולד עם פטל. לקינוח הקינוח, אכלנו עוגת גבינה פירורים שהכינה אפרת.
הבנים צלחו בשחייה את תעלת למאנש אני צלחתי לראשונה ארוחה של ארבע מנות. עכשיו נשב מעט בשקט, נחזור לאימונים ונמציא את האתגר הבא.
