פוקאצ'ה "רפאל"

צריך לאכול עכשיו ומיד...

המתכון הבסיסי של רפי כהן מכאן עם שינויים קלים.

330 גרם מים פושרים
150 גרם מחמצת (רק בשביל הטעם - לא חובה!)
500 גרם קמח רגיל
8 גרם שמרים יבשים
25 גרם סוכר
12 גרם מלח
שמן להברשה

ללוש במיקסר עם וו לישה כ15 דקות. להתפיח 40 דק להוריד נפח ולקפל. להתפיח ולקפל עוד פעמיים במרווחים של 20 דק'.
לכדרר לכדורים במשקל 150 גרם, להניח על מגש משומן, להבריש במעט שמן לכסות בניילון ולהכניס למקרר ל3 שעות.
לחמם תנור לחום מירבי עם אבן פיצה (ב2/3 הגובה) כשעה לפני.
להוציא האבן, לפזר עליה סולת, למתוח כל כדור מהמרכז, בזהירות עד לאורך 40 ס"מ. להניח על האבן כמה שנכנסים ולאפות כ8 - 10 דק. עד שמשחים. להוציא בזהירות להבריש בשמן, לפזר מעט מלח.
לאכול מיד  

לחם מחמצת שיפון 2013

סבתי היתה מפזת משפטי חכמה לעיתים קרובות ואחד מהמשפטים האהובים עליה ועלי היה: "באין ציפור שיר, גם התחת הוא זמיר".
ואכן כאשר אין מצלמה (מקולקלת) גם האייפון יכול לעשות את העבודה.
בליית ברירה מתכון ללחם משובח, עם צילומים קצת פחות...
(מאחר והתחלתי לשכוח מתכונים הגיע הזמן להעלות אותם לרשת.)

לחם מחמצת ושיפון 2013
620 גרם מים קרים
10 גרם שמרים טריים
150 גרם מחמצת
600 גרם קמח לחם
200 גרם קמח שיפון
100 גרם מולטי סיב (חדש! שקית עם כל השאריות שנמצאו במפעל כנראה: סובין, גרעינים למנהם, פשתן...)
20 גרם מלח
60 גרם מולסה חזקה
אפשר גם 6 - 8 תאנים מיובשות

לשים לבצק עם וו לישה 10 דק' מוסיפים תאנים חתוכות ל4 אם רוצים. מתפיחים כ 2 -4 שע' בטמפ' החדר או 12 שע' במקרר.
מעצבים ל2 ככרות ארוכים או עגולים או לככר קסטן אחת.
אופים עם קיטור בטמפ'  220 מע כ40 דק' + 5 דק' עם דלת פתוחה.

כריך אולטימטיבי: עם חרדל בירה תוצרת בית, גבינה כחולה מיושנת וחסה. כאשר מוסיפים ללחם הזה תאנים זה פשוט נפלא!

ריבולטה, הגרסה המוקמית

ריבולטה, הגירסה המקומית של מה שיש בבית פחות או יותר
דלעת
גזר
עגבניה
קולורבי
זוקיני
תפוחי אדמה
עלי סלרי
2 - 3 כפות רוטב עגבניות
1/3 כוס גריסים
מלח
אורגנו
עלי דפנה
פלפל אנגלי
לחתוך את הירקות לחתיכות גדולות. לקלות מעט את הירקות בשמן זית. לכסות במים או בציר ולבשל עד שטעים :)
להעביר לסיר אחר את הכמות אותה רוצים לאכול בארוחה ולהוסיף כ2 פרוסות לחם לסועד. להפתר מרוב הקרום של הלחם. לבשל עוד כמה דקות עד שיתקבל מרק / נזיד סמיך. להגיש עם מעט שמן זית ורוזמרין.

חלה בהירה ורכה

מעדיפה המתכון האחר לחלה. חלה בהירה ורכה, בגרסה מקוצרת יחסית, בשביל יוסי. הגרסה חלבית, אפשר להחליף את החמאה בשמן (זית) אבל ממש רק אם מוכרחים. אחת אנחנו אוכלים מיד והשניה מוקפאת בפרוסות לטובת הכריכים.

2 חלות
600 גרם מים פושרים
1 ביצה
1 ק"ג קמח רגיל
10 גרם משפר אפיה (שטיבל)
12 גרם שמרים יבשים
17 גרם מלח
100 גרם סוכר לבן
30 גרם חמאה רכה
לזיגוג:
1 חלמון ביצה
2 כפות חלב

שמים בקערת המקסר את המים והביצה. מוסיפים את הקמח. עושים גומה בקמח ושמים בה את השמרים. סוגרים את הגומה עם הקמח ומוסיפים את משפר האפיה, המלח והסוכר. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית. כשכל החמרים התאחדו לבצק מוסיפים את החמאה. מערבלים כ7 - 10 דקות לפיתוח הגלוטן.
מתפיחים 15 דקות, מקפלים ומתפיחים 15 דקות נוספות. מוציאים למשטח, מקפלים ומחלקים ל 8 חלקים של 230 גרם. מקפלים ומניחים ל10 דק'. פותחים כל כדור לרצועה. קולעים חלה של 4. מושחים בחלמון ביצה וחלב. מתפיחים כ40 - 50 דק' ומושחים שוב בחלמון ביצה. אופים במצב טורבו למשך 10 דק' בתנור שחומם ל180 מע'. אופים עוד כ25 דק' במצב רגיל. החלות צריכות להשחים והחום שלהם (בפנים) צריך להגיע ל90 מע'.
מצננים על רשת.

לחם, שחום ומתקתק

לחם פשוט שחום ומתקתק, מצטרף חדש לרפרטואר. כל כך פשוט, כל כך טעים, שנזלל כך פרוסה אחר פרוסה בלי שום תוספות.

לחם שיפון וקמח מלא
620 גרם מים קרים
5 גרם שמרים טריים
150 גרם מחמצת
500 גרם קמח לחם
200 גרם קמח שיפון
200 גרם קמח מלא
60 גרם מולסה
17 גרם מלח

בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח, המולסה והמלח. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה כ7 – 10 דקות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי.  מתפיחים כשלוש ויותר. עם קיפול אחד אחרי שעה וחצי.
יוצרים מהבצק שני כיכרות לחם ומניחים לתפוח בין קפלי בד פשתן מקומח או בסלסילות כשעה.
מחמים תנור ל 240 מע'.
חורצים את ככרות הלחם. מכינים "קיטור" ביתי, שופכים לתבנית שהתחממה בתחתית התנור מעט מים רותחים. מורידים את הטמפ' ל210 מע' ואופים במצב של טורבו כ40 דקות. ב5 הדקות האחרונות אופים עם דלת פתוחה בכדי שכל הלחות תצא והקרום יתקשה.

לחמניות פוקאצ'ה בצ'יק צ'אק

חברה ביקשה ובצדק, מתכון קל ופשוט ללחם ואו לחמניות. כי אין כמו להיכנס לבית מלא בניחוחות לחם טרי שזה עתה נאפה. מאחר ואותה חברה אינה יכולה לעמוד זמן רב ובכל זאת רוצה לנכס לעצמה לחם מעשה ידיה, הפכתי בכל רשימותיי, חיברתי מתכונים ורקחתי לה לחמניות פוקאצ'ה ואו פוקאצ'ה בקלי קלות.
יתכן שבפעם הראשונה, לאופה המתנסה, החוויה עשויה להיות מעט מלחיצה ופחות "קלי קלות" ממה שהיא למעשה. אבל כבר בפעם השנייה כשהתהליך נוסה והוטמע, המלאכה תהיה פשוטה ומהנה.
כל הרעיון במתכון הבא הוא קיצור תהליכים. הוספת משפר האפייה והוספת לישה תקצר את זמן ההתפחה. יש שרואים במשפר אפייה מילה גסה. אז ככה משפר האפייה מורכב בעיקר מנגזרות של סוכרים, גלוטן ועמילן, אלה ישיגו מאפה תפוח יותר ויחפו על קיצור זמן ההתפחה. מצד שני אנחנו מאבדים מהטעם והארומה בהשוואה ללחמים שתפחו זמן רב יותר, שעות עד ימים.

לחמניות פוקאצ'ה / פוקאצ'ה 
24 לחמניות בתבנית מאפין או פוקאצ'ה בתבנית 30/ 40 ס"מ
700 גרם מים פושרים
1000 גרם קמח "00" שטיבל
12 גרם שמרים יבשים
10 גרם משפר אפייה שטיבל
30 גרם סוכר
18 גרם מלח
30 גרם שמן זית
שמן זית לשימון התבנית
מניחים את כל החומרים בקערת המיקסר לפי סדר הופעתם. מערבלים עם וו לישה כ 7 - 10 דק'. מתקבל בצק רך מאד. מכסים ומתפיחים 15 דק'. מורידים את נפח הבצק עם מעט קמח בעזרת הידיים או קלף פלסטיק. מתפיחים 15 דק' נוספות.
מחממים תנור ל200 מע'. משמנים תבנית או תבניות מאפין קורצים בעזרת ידיים רטובות לחמניות שימלאו כ2/3 מהשקע. או משטחים את הבצק בתבנית משומנת. מתפיחים 20 דק'. את הפוקאצ'ה מורחים במעט שמן זורים מלח ומוסיפים תבלינים או ירקות קלויים אם רוצים.
אופים כ20 - 25 דק'. את הלחמניות כדאי להניח על רשת לצינון.

לחם כוסמת

לא שקטתי על שמרי, תרתי משמע. אין לי ממש תירוצים לכך שכבר הרבה זמן לא טרחתי להעלות על הכתב את שהצטבר על השולחן. בינתיים, בזמן שלא העלתי, נאלצתי להיעזר בניירות ובאתרים אחרים כדי לחזור ולהכין את המתכונים שיעלו בהמשך. זה הרבה פחות נוח. בכל פעם נאלצתי לשחזר מחדש מאין הגיע מתכון זה או אחר.
ולעניין הכוסמת: אף פעם לא סבלתי כוסמת.יש לה ריח לוואי שמזכיר קצת כלור או בית מרקת וכך גם הטעם . אבל בלחם, קמח כוסמת עושה פלאים.
לחם כוסמת בעל גוון מדהים וטעם משובח, מהאתר האהוב עלי Farine. הכי טעים באותו היום אבל גם אחרי הפשרה. את הכיכרות שאנחנו לא אוכלים, אני מקפיאה מיד לאחר שהתקררו. עשיתי כמה ניסיונות, כולל אוטוליזה, ערבול של הקמח והמים בלבד. לא הצלחתי להבחין בהבדל. אז כמו שכתוב, לחם בתהליכים מאד גמישים המתאימים לכל לו"ז.

730 גרם מים קרים
5 גרם שמרים לחים
120 גרם מחמצת
900 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
100 גרם קמח כוסמת (Buckwheat)
22 גרם מלח

מערבבים את הקמח והמים (אוטוליזה), עד שיתאחדו ומניחים במקרר ל45 דק' והלאה עד 9 שע'. בחלק מהפעמים ויתרתי על שלב זה ואז: שמים את המים השמרים המחמצת הקמח והמלח ולשים כ 3דק' במהירות איטית ו7 דק' במהירות גבוהה.
לאחר שלב האוטוליזה, מוסיפים את השמרים והמחמצת, לאחר כ3 – 4 דק' את המלח. לשים עד לקבלת בצק רך מאד עם גלוטן מפותח.
מניחים במקרר ל9 – 12 שע'. מוציאים מהמקרר, מקפלים ומניחים בטמפ' החדר לכ3 שע'. אני הוספתי עוד 2 קיפולים באמצע.
מעצבים ל4 כיכרות ארוכים כמו בגט כ25 ס"מ אורך. כדאי להתבונן בסרט באתר Farine המראה שיטה מעניינת לעיצוב הלחם. מניחים ל45 דק' עד שעה של התפחה. בינתיים מחמים תנור ל250 מע'.
אופים בחום של 230 מע' עם קיטור, על אבן פיצה. כ30 דק'. 8 דק' לפני סיום פותחים את התנור להפטר מהלחות ולהשביח את הקרום של הלחם.

שיפּון עם פּ דגושה

לסבתא שלי היתה קיבה רגישה. היא טענה שהכל בגלל מי השתייה הנגועים ששתו, כאשר הקימו את קיבוץ גבעת ברנר. סבתא שלי הייתה נוהגת לאכול לחם פומפרניקל. הרי ידוע שלחם הפומפרניקל עשוי 100% קמח שיפון ולכן הוא קל יותר לעיכול. מדי פעם, כשרצתה לפנק עצמה, הייתה שולחת אותי למכולת שבפינת הרחוב לרכוש לה חצי כיכר פומפרניקל (מוצר מותרות באותם הימים).
הפומפרניקל, לחם גרמני כבד כמו המבטא היקי הכבד של סבתי, שעזבה את "פולדה" בגיל צעיר, הצטרפה ל"חלוץ" ועלתה לארץ ישראל לבנותָה במו ידיה. משסיימו לגאול את האדמות וליישב את הארץ, מעט אחרי קום המדינה, התיישבה סבתי בכורסה כאילו השתמשה בכל המאגרים שניתנו לה וכוחותיה תמו. רק במטבח המשיכה לפעול במרץ והנחילה לנו זיכרונות ומתכונים משובחים: תרד עם שפצלה, כדורי מצה, בשר משומר עם סלפטר, סלט שעועית צהובה, שניצל דג חמוץ, פופליקים...
הפומפרניקל על טהרת השיפון ומחמצת שיפון אינו ערב לחיכם של ילדים. מאז בגרתי אני מוצאת שפרוסת פומפרניקל דקיקה מרוחה בשפע חמאה, היא מעדן. כמובן שאין ביכולתי ליצור פומפרניקל של ממש, כי למתכון המקורי נדרש גם שיפון בטחינה גסה. אולי אנסה לטחון את גרעיני השיפון בעצמי.
ובחזרה לשיפון, לאחרונה הבנתי, ששימוש בקמח השיפון במקום או לצד הקמח המלא מעניקים ללחם צבע עמוק וטעם כפרי, מתובל מעט גס. התחלתי להשתמש בשיפון ללחם קסטן וללחם מחמצת. כמובן שעשיתי גם לחם מ100% קמח שיפון, טעים, נחמד אבל לא על בסיס קבוע.
אז הרי הם, שני המתכונים שהפכו ללהיט התורני:

לחם קסטן שיפון
600 גרם קמח לחם שטיבל 2
200 גרם קמח שיפון
100 גרם סובין שיבולת שועל
50 גרם נבט חיטה
20 גרם מלח
30 גרם סוכר
12 גרם שמרים יבשים
660 גרם מים פושרים
30 גרם שמן זית
כוסמין / שבולת שועל לכיסוי
בקערת המיקסר שמים את המים. בקערה נפרדת מערבבים את החומרים היבשים ומוסיפים לקערת המיקסר. מתחילים לערבל עם וו לישה, במהירות איטית ומוסיפים את השמן בהדרגה. אחרי מספר דקות, כשהכל התאחד לעיסה, מגבירים את מהירות המיקסר ולשים כ7 דקות. מניחים לבצק לתפוח כשעה. מחמים תנור ל240 מע'. מוציאים את הבצק למשטח מקומח קלות, מקפלים, מניחים למספר דקות ויוצרים צורה של כיכר לחם. מרטיבים מעט ומגלגלים בכוסמין. מעבירים לתבנית לחם קסטן (הכמויות מותאמות לתבנית לחם בגודל 11/11/35 ס"מ) סוגרים ומתפיחים כשעה.מכניסים לתנור, מורידים את החום ל220 מעלות. אופים 50 דק' עד שעה. מוציאים מהתבנית ואופים עוד 10 דקות על צד אחד ו10 דקות נוספות על צד שני. חשוב לאפות את הלחם היטב, אחרת הוא יתפורר בפריסה. מצננים על גבי רשת.

לחם מחמצת שיפון
לחם כפרי, משובח נוסף מספרו של Jeffrey Hamelman , BREAD.
לילה קודם (לפחות 12 שעות)
למחמצת:
170 גרם מים
140 גרם קמח לחם
40 גרם מחמצת
מערבבים ומניחים בקערה מכוסה, להחמצה.
למחרת
ללחם:
800 גרם קמח לחם
100 גרם קמח שיפון מלא
550 גרם מים קרים
17 גרם מלח
350 גרם המחמצת
בקערת המיקסר שמים את המים, המחמצת, הקמחים והמלח. מערבלים במהירות איטית עד לקבלת בצק. ממשיכים לערבל במהירות גבוהה יותר, 7 דקות נוספות. מוציאים למשטח מקומח ומקפלים לכדור. מחזירים לקערה מקומחת, מכסים ומתפיחים כ שעתיים שלוש. מדי שעה מוציאים ומקפלים לשיפור התפיחה.
מחלקים את הבצק לשני כיכרות. מקפלים לצורת כיכר עגולה / ארוכה / "בייגלה" ומניחים לתפיחה על גבי בד פישתן מקומח, מכוסים בבד או בשקית. בשלב זה מתפיחים כשעתיים בטמפרטורת החדר או כ7 – 10 שעות במקרר.

אני מוצאת, שכל צורה מעניקה ללחם טעם מעט שונה.
כ40 דקות לפני האפייה, מחמים תנור ל250 מע'.
משסיימו לתפוח, חורצים את הלחמים, מכניסים לתנור על גבי אבן הפיצה. שופכים מים רותחים על תחתית התנור, שלוש ארבע פעמים, לקבלת קיטור. מנמיכים את החום ל220 מע' ואופים במצב של טורבו כ 45 דק'. מוציאים ומצננים על רשת.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

ריאליטי וכרוב שחור

בדרך כלל אני חושבת על מאכל ואז משיגה את הפרודוקטים להכנתו. לפעמים התרחיש הוא הפוך. לפעמים "נופל" עלי כרוב שחור ואז, במציאות כמו גם בריאליטי, צריך לחשוב הפוך. לכרוב השחור מראה אצילי ומגע משיי. לא חלפו דקותיים, מרגע שהבנתי במה אני אוחזת ועד שקפץ לנגד עיני מרק הריבולטה (Ribollita) אחיו של המינסטרונה. כנראה שפעם הייתי איטלקייה. במחשבה השנייה צץ לי רעיון גלילות הבשר הממולאות בכרוב שחור מוקפץ, מתובל בסויה ושומשום. כנראה שיש לי גם עבר אסייתי או יפני.
אז עם המשלוח הראשון עשיתי גלילות בשר פילה וחיכיתי בקוצר רוח למשלוח השני, אתו הכנתי את מרק הריבולטה. לשמחתי, יחד עם הכרוב, הגיעו גם נבטוטי בזיליקום שנכנסו גם הם למרק, אחר כבוד. איזה אושר. עכשיו התרד התורכי והבזיליקם התאילנדי, מחכים לתורם.
הכרוב השחור (Cavolo Nero): צמח ממשפחת המצליבים. מגודל על ידי חקלאים למאכל ומספוא. יש מיני כרובים שחורים הנחשבים כחרדל בר. (המידע באדיבות הויקיפדיה)

מרק ריבולטה
דומה מאד למרק מיניסטרונה לעיתים הוא גם המשכו. יש שייקחו את שאריות מרק המינסטרונה ולמחרת היום יגישו על גבי פרוסת לחם כפרי (לא טרי), לחם אבוד. מלמעלה חייבים לנסוך מעט שמן זית ולפזר גבינת פרמז'ן מגורדת דק. להלן הגרסה הפרטית שלי לריבולטה.
למרק:
2 זוקיני גדולים חתוכים לקוביות
2 גזרים גדולים חתוכים לקוביות
3 ענפי סלרי חתוכים לקוביות
עלים קצוצים מאחד מענפי הסלרי
1 כרישה חתוכה לטבעות דקות
1/2 כוס שעועית ירוקה (סנפרוסט)
1/2 כוס שעועית אדומה (סנפרוסט)
1/2 כוס שעועית לבנה (סנפרוסט)
1 צרור עלי כרוב שחור / עלי תרד / עלי כרוב מסולסל
2 ענפי בזיליקום קצוצים גס
או חופן נבטוטי בזיליקום
2 כפות רסק עגבניות
1 ליטר מרק בשר / עוף / מים
מלח ופלפל
אצות קומבו – לא חובה, מקל על העיכול.
להגשה:
פרוסת לחם קסטן שיפון (מתכון בקרוב) ללא הקרום (לכל סועד)
שמן זית
פרמז'ן
מחממים מעט שמן זית בסיר כבד, מוסיפים את הזוקיני, גזר, כרשה וסלרי, מקפיצים מעט להשחמה קלה. מוסיפים את השעועיות ומכסים במרק הבשר או מים. ממליחים קלות ומבשלים כ20 – 30 דקות, עד שהירקות מתרככים. יש שיבחרו לבשל את השעועית לחוד ולמעוך את מחצית הכמות במעבד מזון.
כשהירקות מתרככים, מוסיפים את רסק העגבניות, הבזיליקום והכרוב, מבשלים כ10 דקות, עד שהכרוב מבושל. בשלב זה, ישנן שוב שתי אפשרויות: להוסיף את הלחם ולבשל מספר דקות או להניח פרוסת לחם בצלחת, כפי שאני בחרתי לעשות ולמזוג את המרק מעל.

גלילות בשר פילה ממולאות בכרוב שחור
נשארו לי הררי יריעות של פילה פרוס ומשוטח, מוכן להפוך לקרפצ'ו. כשראיתי את הכרוב השחור, החלטתי למלא את פרוסות הפילה הדקות ברצועות כרוב מוקפץ ולטגן קלות במחבת הפסים.
כשנגמר מילוי הכרוב מילאתי בפטריות מוקפצות עם נבטי חמניה.
לגלילות:
3 - 4 פרוסות קרפצ'ו לנפש
רוטב טריאקי
רוטב סויה
למילוי הכרוב:
צרור עלי כרוב שחור פרוסים לרצועות גסות
מעט שמן זית
סויה
מירין
שומשום
מקפיצים את עלי הכרוב בשמן זית עד שמתרככים ומתבלים. מקררים לפני המילוי.
למילוי הפטריות:
פטריות שמפניון ואו חורש ואו פורטבלו פרוסות לפרוסות קטנות
שמן זית
רוטב סויה
מירין
נבטי חמניה
מקפיצים את הפטריות בשמן הזית עד שמתבשלות מתבלים מוסיפים את נבטי החמניה ומכבים את האש. מקררים לפני המילוי.
מוציאים את הקרפצ'ו מהפריזר כחצי שעה לפני תחילת המילוי. מקפלים כל עלה קרפצ'ו ל2 מניחים מעט מילוי ומגלגלים. מושחים היטב בעזרת מברשת בתערובת של רוטב סויה וטאריאקי משובח.
כשמסימים למלא את כל הגלילות, מחמים היטב מחבת גריל (פסים). כשהתחמם מרססים בשמן זית (לא התרסיס הקנוי, אלא בעזרת מיכל ריסוס ייעודי לשמן) ומטגנים את הגלילה מכל צדדיה, בזהירות לא להפריז בבישול.
והערה על מחבתות לסיום:

לאחרונה קבלתי מתנה מחבת (רגיל – ללא פסים) מסדרת Logic של חברת Woll, אפשר לטגן הכל, ללא שמן ושום דבר לא נדבק. המחיר בשמיים אבל התוצאה שמיימית והמחבת אחרי טיגון של בשר, לביבות בטטה, רושטי ועוד, כחדש.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

בזכות הדאקוס

הברוסקטה והקרוסטיני האיטלקיים, השֶׂמֶן פִילְפֶל הירושלמי, הלחם עגבנייה הספרדי... כולם מבוססים על לחם קלוי, שמן זית, תבלינים ועגבניות, כמוהם גם הדאקוס הכְּרֶתִי, רק עני יותר, יבש יותר. ובכל זאת, מכולם, אנחנו נפלנו ברשתו של האחרון. עד כדי כך, שנסענו בעקבותיו לכרתים.
כרתים, אי כל כך קרוב ועם זאת כל כך רחוק. עמלנו ימים ולילות בכדי להתארגן על טיסות ושהייה של שבועיים. טיסות שכר לחמישה ימים וחבילות נופש אין שום בעיה לרכוש, אבל נסיעה עצמאית היא דבר שלא יעלה על הדעת. אחרי תלאות רבות אחזנו בכרטיס המבוקש ואפילו שכרנו דירה בבית בכפר.
הכפר במושגים מקומיים, מסתכם בשלושה בתים, שתי משפחות, שלושה עד ארבעה דורות, כמה תרנגולות, גן ירק ועז. הכפר נמצא במרחק של כשלוש שעות נסיעה מהרקליון באזור הצפון מערבי של האי. ה"עיר" הקרובה היא קיסמוס, במרחק של כעשר דקות נסיעה ובמרחק של כארבעים דקות ממנה נמצאת העיר חָנְיָה, שהיתה בעבר עיר הבירה של כרתים לפני הרקליון. בקיסמוס יש כמובן נמל קטן, מסעדות, בתי קפה, סופרמרקט ובתי מסחר שונים. בחניה נמצא נמל גדול, שופע טברנות, מפשוטות, דרך מלכודות תיירים ועד טברנות בוטיק. בעיר ישנו בית כנסת עתיק, שוק מקורה והמוני תיירים.
הכפר בו שכן בייתנו, ממוקם על צוק הנמצא במרחק חמש דקות נסיעה מהחוף הפראי של פאלאסרנה. לא יכולנו לבקש יותר. בריזה מהים, אוירה של כפר, שקט ושלווה. מדי בוקר הגיע אל הכפר רכב אספקה אחר. פעם היה זה טנדר עמוס כיסאות, למחרת הירקן וביום אחר סוחר הדגים. בחנות הירקות, קנינו אבטיח עם גרעינים, עסיסי, מתוק ומלא בטעם של אבטיח.
חזרנו אחורה בזמן לימי ילדותינו האבודים, הרגשנו תמימים כמו פעם. הזמן עצר מלכת וגם אנחנו, ללא חיבור לאינטרנט ובלי טלוויזיה, כל שניתן לעשות הוא לנפוש. הילדים גילו את החן והיופי של המילה הכתובה, את האושר שבציור ואפילו חטאו בהמצאה של סיפורים משל עצמם.
על הכביש הראשי במרחק של כחמש מאות מטרים היו מספר מאפיות שסיפקו לנו מיני לחמים טריים מדי יום. ובכל אחת מהמאפיות אפשר היה לקנות את המוצר הבסיסי והחיוני להכנת הדאקוס. פרוסות לחם או חצאי לחמניות מקמח מלא, קלויות לדרגת קושי של אבן.

דאקוס על בסיס שאריות לחם

דאקוס על בסיס לחמניות

דאקוס – Cretan Dakos
פרוסות עבות של לחם כפרי
או
חצאי לחמניות עגולות מקמח מלא
שמן זית
אורגנו יבש
מלח
עגבניות מגורדות
גבינת מיזטרה Mizithra cheese *
או
פטה / ריקוטה מלוחה / כנען
מכינים מראש:
קולים את פרוסות הלחם בתנור בחום נמוך. מדי פעם הופכים את הפרוסות בכדי שיתייבשו היטב מכל הצדדים. מוצאים, מקררים ואת העודפים מאחסנים בכלי אטום היטב. התוצאה הנדרשת , לחם קךוי קשה כאבן.
כארבעים דקות לפני הארוחה:
מגרדים את העגבניות על פומפייה או קוצצים במעבד מזון. אני משאירה את הקליפה על העגבניה.מוסיפים מעט מלח, אורגנו ושמן זית. מניחים את פרוסות הלחם הקלוי או הלחמניות על צלחת. מטפטפים מעט שמן זית. זורים מעל כמות נדיבה של עגבניות מגורדות ומניחים ללחם לספוג את הרוטב בארבעים הדקות הבאות.
ממש לפני ההגשה, מפוררים מעל את הגבינה, מטפטפים מעט שמן זית ומקשטים בעוד קצת אורגנו יבש.

*גבינת מיזטרה, Mizithra cheese גבינה יוונית חצי יבשה, מחלב עיזים. בזכות גבינה זו וחסר היכולת להשיגה מחוץ לתחומי יוון, הגעתי לקורס הכנת גבינות בבית. בסיום הקורס, ערכתי מחקרים רבים וניסיונות, שבסיומם הגעתי לנוסחת המיזטרה הפרטית שלנו. מתכון להכנה ביתית, בפרקים הבאים.

צזיקי – כמו שלמדתי להכין אצל הלני
אז בניגוד למקובל, צזיקי, אינו סלט מלפפונים עם יוגורט, אלא סלט יוגורט עם מלפפונים. גם כאן ישנו מחסור במרכיב בסיסי, יוגורט יווני אמיתי. היוגורט הנמכר תחת השם, יוגורט יווני, רחוק מלהיות הדבר האמיתי.
אצל הלני במטבח, צזיקי, מכינים עם היוגורט הכי משובח, לא זה שבני הבית אוכלים לארוחת הבוקר.
בכדי להתגבר על המכשול, אני מכינה יוגורט בעצמי המבוסס, על היוגורט הרגיל שאני מכינה. ההבדל הוא בריכוז השומן והחלבונים. בכדי להעלות את הריכוז של אלה ולקבל יוגורט עשיר במרקם סמיך, אני מוסיפה לחלב, אבקת חלב מלא.
למי שרוצה להכין צזיקי יווני איכותי, בלי להיכנס ליותר מדי סרטים, אפשר פשוט לעבות יוגורט רגיל. לוקחים את היוגורט האהוב עליכם (אני מעדיפה יוגורט רגיל, עם מכסה פרחים של תנובה), מרפדים מסננת במגבת נייר ונותנים ליוגורט לטפטף כשעתיים שלוש.
500 גרם יוגורט
2 מלפפונים
מלח
1 – 2 שיני שום
חומץ
שמן זית
מנקים את המלפפונים היטב. קולפים בפסים. מגרדים את המלפפונים במגרדת גסה, ממליחים מעט ומחכים כעשר דקות, שהמלפפונים יגירו חלק מהמים שבתוכם.
סוחטים היטב את המלפפונים ומחזירים לקערה. מגרדים את שיני השום במגרדת דקה, מוסיפים מעט מלח, יוגורט, 2 כפות חומץ וכף שמן זית. מערבבים טועמים ומתקנים תיבול.
מניחים זית שחור אחד באמצע לקישוט (tradition) ואוכלים.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

רך מבפנים וקשוח מבחוץ

כבר מספר שבועות ששקטתי על שמרי, תרתי משמע ולא מצאתי כוחות לחפש מתכונים חדשים בתחום הלחם. המצב היה יכול להמשך כך עוד זמן רב, אלמלא ביקרתי במסעדה תל אביבית אחת עם שתי אחיותיי. אלה האחרונות הזמינו סלסילת לחמים וביניהם לחם תאנים. הלחם היה רך ואוורירי מבפנים, קשוח וקריספי מבחוץ. חשתי מאותגרת, רציתי שגם שלי יהיה כזה.
חזרתי על מתכון ותיק ושכיח עם שינויים קלים*. והתוצאה: רך ואוורירי מבפנים, קשוח וקריספי מבחוץ. טעים וחשוב מזה "מרענן". עוד מתכון לפנתיאון מתכוני הלחמים.

630 גרם מים
10 גרם שמרים
250 גרם מחמצת נוזלית
550 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
100 גרם סובין שבולת שועל
250 גרם קמח מלא
20 גרם מלח
בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח, הסובין והמלח. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה כ7 – 10 דקות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. מוצאים למשטח מקומח, מקפלים ומניחים להתפחה במקרר. מתפיחים 3 שעות, מוציאים מקפלים ומחזירים ל3 שעות נוספות. התפיחה בקרור, היא תפיחה איטית המשיגה בצק אוורירי ונוח לעבודה.
בתום 6 שעות (אפשר גם יותר) מחמים תנור ל 250 מע'. מוציאים את הבצק מהמקרר, צרים מהבצק שני כיכרות לחם ומניחים להתפחה בין קפלי בד פשתן מקומח כשעה.
חורצים את ככרות הלחם ומניחים על האבן בתנור. מכינים "קיטור" ביתי, שופכים לתחתית התנור מעט מים רותחים, כ 3 פעמים. מורידים את הטמפ' ל220 מע' ואופים במצב של טורבו כ45 דקות. הלחם צריך להיות שחום מאד. מניחים לקירור על גבי רשת.

*השינויים המשמעותיים הם בכמות היחסית של המים, שגדלה במקרה זה ובזמן האפיה הארוך יותר.


Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

בגלל ובזכות ג'.ד. סאלינג'ר

כל כך הרבה דברים קרו לכל כך הרבה אנשים, בגללו ובזכותו של סאלנג'יר לטוב ולרע. זה יהיה יומרני, לנסות ולמנות, אבל אין ספק שסאלנג'יר והספרים שלו הכריעו וחרצו גורלות של רבים.
אצלי ההכרות עם הסיפורים של סאלנג'יר והקריאה בספריו מסמנת מעבר, מעולם של בינוניות וריקנות לעולם צבעוני ועשיר של ספרות, קולנוע, שירה ואמנות. השינוי היה כל כך מהותי ודרמתי שלולא חלקו בחיי, קשה לי לדמיין איפה הייתי היום. ברור שזו אמירה שנוגעת כמעט לכל צעד ואו החלטה שעושים במהלך החיים והיום יום, אבל סאלנג'יר הוא אחד הסמנים הבולטים במרחק השנים ובמבחן הזמן.
עם עזיבתו של סאלנג'יר את העולם בשיבה טובה (?), החלטתי להקדיש לו את עוגת לחם הבננות הזו, הכל כך אמריקאית.
אחר כך, נזכרתי גם בסיפור שלו "יום נפלא לדגי בננה", אבל אין בינו לבין עוגת הבננות כלום. הסיפור (קראתי שוב אתמול) עמוס מועקה ומצבים מטרידים כמו בכל הסיפורים. אולי בכל זאת אפשר לקרוא ביד אחת ולאחוז, לשם האיזון, פרוסת עוגה ביד השנייה.

עוגת לחם בננה
טעים, נתון לאימפרוביזציה ואינטרפרטציה
מחמים תנור ל190 מעלות.
1 כוס קמח לבן (רב תכליתי)
1 כוס קמח מלא
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כוס סוכר דמררה או
3/4 כוס סוכר קנים
1/2 כפית מלח
מערבבים יחד את כל המרכיבים היבשים בקערה ומוסיפים:
2 בננות בשלות מעוכות (לא רקובות)
2 ביצים
1 כף שמן קנולה / זית
200 מ"ל שמנת מתוקה 10%
120 מ"ל יוגורט
1 כפית משחת וניל
(אפשר להחליף את השמנת והיוגורט ב1 כוס ריוויון)
מערבבים יחד את כל הרכיבים לקבלת עיסה אחידה. מעבירים לתבנית מוארכת (אינגליש קייק) 13 / 23 ס"מ, מרופדת בנייר אפייה. אופים כשעה. מצננים 10 דקות ואז מוציאים מהתבנית ומצננים על גבי רשת. יש לאפשר לעוגה להתקרר קליל לפני החיתוך.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

ריח משכר של תסיסת תפוחים

בסצנה הפותחת בסרטו של פיטר גרינווי (Peter Greenaway) , טובעים במספרים (Drowning By Numbers), רואים את הגיבורה סיסי, טובלת באמבט, בלב מטע תפוחים. האמבט מלא בתפוחים, הקרקע זרועה בתפוחים, הסצנה כולה טובעת בתפוחים, שנשרו מהעץ. התפוחים, בחלקם רקובים, אכולים, תוססים. אפשר להריח את ריח הסיידר, ריחו החמוץ והתוסס של תפוח בשלבי הבשלה מתקדמים עד ריקבון.
סיסי, ששמה כשם אמה ושם בתה, בסופה של סצנה זו, מטביעה את בעלה באמבט. סופו כסופם של כל הגברים בסרט, לטבוע בדרך זו או אחרת. סצנת בוסתן התפוחים, שפותחת את הסרט, ממשיכה ללוות את כולו בריח הסיידר, ריח של תסיסה אלכוהולית.

לחם חמוציות ואגוזי מלך
לחם מתקתק חמצמץ בריח משכר של תסיסת תפוחים.
(מתכון של כריסטוף גומה, מתוך קורס אפיית לחם בביה"ס של אסטלה)

לבצק המקדים
80 גרם קמח לחם
80 גרם קמח מלא
120 גרם סיידר אלכוהולי
50 גרם מחמצת
מערבבים יחד את כל החומרים, ומשאירים ללילה בטמפ' החדר.

לבצק למחרת
1300 גרם קמח
440 גרם מים
500 גרם סיידר אלכוהולי
330 גרם בצק מקדים
14 גרם שמרים
25 גרם מלח
150 גרם חמוציות
150 גרם אגוזי מלך שלמים
משרים את החמוציות במים פושרים כחצי שעה ומסננים. בקערת המיקסר שמים את המים, השמרים, הסיידר, הבצק המקדים, הקמח והמלח. מערבלים במיקסר, במהירות איטית כ 3 דקות ו7 דקות נוספות במהירות גבוהה. מוסיפים את האגוזים והחמוציות המסוננות. ולשים, רק עד שמתאחד.
מניחים לתפיחה, כשעתיים. אחרי שעה, עושים ארבעה קיפולים ומחזירים לתפיחה של שעה נוספת.
מחמים תנור ל250 מע'
מחלקים את הלחם לחמישה כיכרות עגולים. מתפיחים בסלסילות התפחה משומנות ומקומחות או על גבי בד פשתן מקומח כשעה.
חורצים את הכיכרות ומכניסים לתנור, על גבי אבן. מורידים את הטמפ' ל230 מע', שופכים מים רותחים על תחתית התנור ומעבירים למצב אפיה, טורבו. אופים כ 35 – 40 דקות.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

עוד לחם לבן

הגרסה הנוכחית, נולדה, בגלל ששכחתי להכין פוליש בערב שקדם להכנת הלחם. התוצאות מדהימות. לחם אוורירי, עם קרום רך, חורים גדולים, ריח משגע וטעים במיוחד, גם למחרת.

הבצק

900 גרם קמח לחם (שטיבל 2)

550 גרם מים קרים

17 גרם מלח (כף)

6 גרם שמרים טריים

150 גרם מחמצת

בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח והמלח. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה כ7 – 10 דקות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. מוצאים למשטח מקומח, מקפלים, מחזירים לקערה מכסים בניילון ומניחים להתפחה כ6 שעות במקרר ועוד שעה בחוץ. אחרי חצי שעה מוציאים למשטח מקומח, מקפלים ומחזירים לקערה. מחלקים את הבצק לשני ככרות. יוצרים צורה מוארכת ומניחים להתפחה על בד פשתן מקומח.
מחמים תנור ל 240 מע'.
אחרי כ 50 דקות, חורצים את ככרות הלחם, מברישים בחלב ושולחים לתנור. מכינים "קיטור" ביתי, שופכים לתחתית התנור מעט מים רותחים. מורידים את הטמפ' ל220 מע'. אופים כ35 דקות במצב של טורבו .

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

Pain Rustique, געגועים לכפר

הימים ימי סתיו, ימים של געגוע. בשלב מסוים בחיי, אני מגלה איך הרגשנות הפואטית משתלטת עלי, לצד אמירות שרק הורים וזקנים אומרים, כמו גם חוסר היכולת לסבול רעש ולאכול מאכלים מתוקים יתר על המידה. הזמן עובר מהר יותר, הימים חולפים, שבועות מתחילים ומיד מסתיימים.
היו תקופות, בהן כבשתי והחמצתי כל דבר שזז, אפילו שאף אחד איננו אוכל כבושים אצלינו. היה לי ברור שזה הטבע הנשי של עקרת הבית, הצורך לשמר ולהחמיץ. לאחר מכן הגיע שלב הריבות והמרמלדות.
לאחרונה, הגעתי לשלב בו התחלתי למצוא את הטעם וההיגיון מאחורי המשלים והפתגמים ואני מוצאת עצמי משתמשת בהם בכל רגע חינוכי. פתאום עולה לו גם העניין בדת ובמסורת, הצורך לבנות לעצמי ולמשפחה זהות. ולצד כל אלה הגעגועים, כיסופים למקומות, לאנשים ולמצבים שבחלקם, מעולם לא ראיתי ולא חוויתי. הכול נקשר ביחד בקשר כזה שאינו ניתן להתרה. אני שונאת למצוא חוטים ושרוכים מעורבבים יחד, אין לי סבלנות, לעקוב אחרי הערבוביה ולהתיר אותה. כך גם קורה לי עם שטף הרעיונות, כשבשלב מסוים הם כולם נקשרים יחד, לערימה מעורבבת למין נזיד כזה כשכל אחד מאבד את הזהות והכול הופך לגבב אחד של תחושה לא מזוהה , בדרך כלל מעיקה.
פתאום, אני מגלה, שגם אצל אחרים, מתגלים רעיונות ומנהגים דומים. החיפוש אחר שורשים, העניין במסורת, הדעות היותר מיושבות, התובנה של החיים. אולי זה עניין של גיל, אולי זה עניין של תקופה, של מצב נפשי, של מצב לאומי?
לפעמים, זה נחמד לגלות שיש עוד כאלה שחושבים ומרגישים כמוך ולפעמים זה גורם לי להרגיש שבלונית, לא מקורית.

Pain Rustique לחם כפרי
לחם צרפתי, כפרי, דומה קצת לג'בטה, אוורירי, טעים וצנוע.

הפוליש (ערב לפני)

450 גרם קמח לחם (שטיבל 2)

450 גרם מים קרים מהמקרר

5 גרם שמרים טריים

בקערה, מערבבים מים עם שמרים, מוסיפים את הקמח ומערבבים לעיסה אחידה. מכסים בניילון ומניחים ללילה בטמפ' החדר 12 – 16 שעות.

הבצק (למחרת)

300 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
75 גרם קמח מלא
75 גרם קמח שיפּוֹן

180 גרם מים קרים

17 גרם מלח (כף)

15 גרם שמרים טריים

900 גרם – הפולש כולו
בקערת המיקסרים שמים את הפוליש, המים והקמח, לשים עם וו לישה רק עד שהחומרים מתחברים בערבוביה. מכסים בניילון ומניחים לחצי שעה. תהליך זה, שבו הבצק נח כחצי שעה, לפני הוספת השמרים נקרא pre-ferment . בסיום המנוחה, מפזרים מעל הבצק את השמרים, ממוסים במעט מים ואת המלח. לשים במקסר במהירות בינונית, עד שמתקבל בצק רך ואחיד. מוציאים למשטח מקומח, מקפלים ומחזירים לקערה מקומחת. מכסים ומתפיחים כ 70 דק'. אחרי 25 דקות מוציאים לקיפול.
מחמים תנור ל 250 מע'.
בסיום ההתפחה, מוצאים את הבצק, למשטח מקומח ומחלקים עם שפכטל בעדינות ל 3 חלקים ריבועיים (צורה חופשית). מניחים את החלקים, עם הצד המקומח כלפי מטה, על גבי בד פישתן מקומח.
מתפיחים כ25 דק'.
שופכים מים רותחים לתבנית חמה או לתחתית התנור. הופכים את הבצק בזהירות על משטח עם סולת ומגלישים לתנור בשתי תנועות חדות. מוסיפים שוב מים חמים, מורידים טמפ' ל240 מע' ואופים במצב של טורבו כ 35 דקות.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

רומא לא נבנתה ביום אחד

רומא לא נבנתה ביום אחד ומסתבר, שגם בשביל פיצה צריך הרבה סבלנות וקצת יותר מחצי שעה. עכשיו אחרי ש"עליתי" על המתכון האולטימטיבי לפיצה, הבנתי שכולנו קרבנות דור האינסטנט. כל כך התרגלנו לסיפוק המיידי, פיצה תוך חצי שעה עם שליח או תוך שעתיים, מאפה בית. בורקס מהפריזר, גבינות מהסופר, פופקורן מהמיקרו כל הפירות והירקות, בעונתם ושלא בעונתם. זה נראה כאילו אני מערבבת פה מין שאינו במינו, אינסטנט עם הנדסה גנטית ופלאי הטכנולוגיה. אבל לא, זה הכול תוצרים של אותו סימפטום, חוסר היכולת לדחות סיפוקים.

במקומות בעולם בהם עוד אוכלים את ירקות ופירות העונה בעונתם, לפירות ולירקות, יש את אותו טעם ישן נושן, של הפרי עצמו. במקומות אלה, עוד אפשר למצוא את חיי הקהילה הישנים, את הקשר של האדם לעונות השנה ולטבע, את עבודות היד והמגע האנושי. את כל אותם דברים, שכולנו רצים ומחפשים כשאנו בחו"ל ומוותרים עליהם בקלות רבה לטובת הטכנולוגיה "הנוחה" כשחוזרים הביתה.נראה כי עם הרווח ה"מופלא" של ההנדסה הגנטית, שיצר זנים עמידים יותר, יפים יותר וכו', בא גם ההפסד, כמו אבדן הטעם. פודינג אינסטנט, או המעדן מהסופר, זו המצאה נפלאה וזמינה אבל אף אחד לא טורח לבשל יותר פודינג, כמה חבל. וכך התמכרנו לטעמי הפלסטיק, הפכנו לקרבנות הטכנולוגיה ואנחנו חולמים בנוסטלגיה על טעמים שעברו מהעולם, טעמים שהילדים שלנו אפילו לא יכירו.

וכך הכנתי בצק לפיצה, שהתחיל מכמה שעות במקרר והחזיק שם ארבעה ימים. אכלנו פיצה ביום הראשון שהכנתי את הבצק, אחרי כשמונה שעות, היא הייתה טובה. אכלנו פיצה אחרי יומיים, היא כבר הייתה טובה מאד. ואתמול, אחרי ארבעה ימים, הפקנו מהבצק פיצות נפלאות.מהיום, אני אדאג שיהיה לי תמיד בצק לפיצה במקרר, כי מי שלא גר במרכז תל אביב או בעיירה נידחת באיטליה ובכל זאת רוצה פיצה איטלקית דקה וטעימה, צריך לטרוח מבעוד מעוד ולחכות בסבלנות, הרבה סבלנות.נראה לי, שמתאים לי יותר לחיות את העבר בכל הקשור לבישול, למלאכת היד ולחיי הקהילה, רק שלא ייקחו לי את המחשב והאינטרנט. כתיבה בעט ויוני דואר זה ממש, ממש לא בשבילי.

בצק לפיצה

1 קילו קמח לחם (שטיבל 2)

600 גרם מים קרים

150 גרם מחמצת נוזלית

8 גרם שמרים טריים

17 גרם מלח

30 גרם שמן זית

שמים בקערת המיקסר את המים, השמרים, המחמצת, הקמח והמלח, מתחילים בלישה איטית עם וו לישה. כאשר המרכיבים מתחילים להיאסף לבצק, מוסיפים את השמן. ממשיכים בלישה איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה יותר כ15 דקות. מניחים לבצק לתפוח בקערה מכוסה כשעה וחצי עד שעתיים. מחלקים לכדורים של 180 גרם מקמחים מכל עבר ומניחים על תבנית מקומחת. מכסים את התבנית בשקית ניילון, סוגרים בעדינות, לא חונקים או מצמידים ושומרים במקרר לפחות 10 שעות ועד 5 ימים (שווה שווה את המאמץ). (לא ניסיתי להקפיא, יתכן שזה אפשרי)

רוטב לפיצה

עגבניות טריות / שימורי עגבניות איטלקיות, קצוצות

שמן זית

מלח

אורגנו

או, השם ישמור, רוטב פומדורו של ברילה

כשעה לפני האפייה, מחמים תנור לחום של 250 מעלות, עם אבן פיצה כמובן.

הרכבת הפיצה

מוציאים כדור מהמקרר, משטחים מעט בעזרת האצבעות, על משטח מקומח וממתינים מספר דקות. פותחים בעזרת מערוך, לעלה דק, דק, דק! מניחים על משטח עץ או מרדה מכוסה בסולת. מורחים את הבצק במעט שמן זית, מפזרים עם כף או מצקת, שכבה דקיקה של רוטב ומכסים בגבינה ותוספות.
לחילופין, אפשר לשלוח לתנור ללא הגבינה, רק עם רוטב או עם רוטב ועגבניות שרי או פטריות וכו', לאפות, להוציא מהתנור ולפזר מיד מוצרלה טרייה, שסוננה כשעה מנוזליה.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

קרקר צהוב, בסגנון איטלקי, עם ובלי (רוזמרין)

כן, ברור, הכל אפשר לקנות מוכן. אז למה, את הכל אני חייבת לנסות ולהכין בעצמי?
לא ברור לי, מה גורם לי, לעשות הכל לבד. למה אני לא מסוגלת לקנות לחם במאפיה, אפילו מאפיית בוטיק? למה אני לא מסוגלת לקנות יוגורט בסופר? למה אני לא קונה עוגיות, עוגות, חלות... ועכשיו גם קרקרים? הרי הקרקרים האיטלקיים, כל כך טעימים, אז למה להכין לבד?
למה כשאני חושבת על איזשהו מאכל, אני מרגישה מאותגרת ולא יכולה לנוח, עד שימצא המתכון, עד שאכין אותו לבד?
לא אין תשובות, רק שאלות.

קרקר צהוב, בסגנון איטלקי, עם ובלי (רוזמרין)
180 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
130 גרם קמח סמולינה דורום (קמח פסטה איטלקי)

6 גרם אבקת אפיה
12 גרם מלח
60 גרם שמן
180 גרם מים

רוזמרין טרי
פרחי מלח
שמים את כל החומרים בקערה ולשים. הבצק קל ומתמסר. מוסיפים קמח או מים במידת הצורך. עוטפים בניילון ושולחים למקרר לחצי שעה. מחמים תנור ל 180 מע'.
מרדדים חצי מכמות הבצק, על משטח סיליקון מקומח, לעלה בעובי 3 מ"מ. משתדלים לשמור על קצוות ישרים. מחוררים וחותכים לריבועים או מלבנים. אופים כחצי שעה במצב טורבו, כדי לייבש את הקרקרים. לסיום, את אלה שלא השחימו, השארתי בתנור במצב של רוח בלבד (פעם ראשונה שהשתמשתי במצב זה! (ענת, צוחקת עכשיו)). מניחים את הקרקרים לייבוש על רשת וממשיכים עם המחצית השניה של הבצק. לקרקר עם רוזמרין ומלח, קוצצים את שני האחרונים יחד בסכין ומפזרים מעל הבצק. עוברים עם המערוך על הרוזמרין כדי להשקיע בבצק.
אם הקרקרים התקררו ואינם פריכים דיים, אפשר להכניס לתנור לסיבוב נוסף. זהירות לא לשרוף.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

קרקרים

לסבא שלי הייתה חנות לממכר ביסקוויטים בירושלים. הוא היה מוכר ביסקוויטים וקרקרים סוג ב', של פרומין, במשקל. החנות הייתה ברחוב אגריפס, ממש ליד שוק מחנה יהודה. החנות הייתה פשוטה, חשוכה עם מדפים מלאים בקופסאות פח מרובעות, עם הסמל של פרומין ומכסה פלסטיק עגול מלמעלה. היה שם גם דלפק, עם פינקס חשבונות, קופסת פח לכסף ומאזניים עם קערות פח ענקיות ומשקולות. בפתח החנות הייתה גלילת מפח ונדמה לי שמעליה התנוסס שלט דהוי עם הסמל של פרומין.
ביקרנו שם לעיתים רחוקות, אבל בכל פעם שהגענו, היינו הולכים לרחמו לאכול אורז עם שעועית ולשתות, תסס או מיץ פטל, בכוסות פלסטיק.
אחת לכמה שבועות, סבא היה מגיע לביקור, במרכז הארץ. הוא היה מגיע קצת לפני כניסת השבת, באוטובוס, כשבכל יד היה נושא שתי קופסאות פח ענקיות מלאות קרקרים וביסקוויטים. הקופסאות היו מחוברות בחוט או חבל דק זו לזו ובקצה ידית או לולאה. היו שם קרקרים מעוינים או קרקרים מלבניים וביסקוויטים מצופים בשוקולד...
נזכרתי בזה רק עכשיו כשחשבתי לכתוב את המתכון לקרקרים, סתם כך ללא תוספות. אבל פתאום המילה קרקר הזכירה לי את סבא, את רחוב אגריפס, את החנות עם גלילת הפח ובעיקר את הקופסאות עם מכסה הפלסטיק, העגול, הירוק. קופסא עם ריח של קרקר.

קרקרים, מקמח מלא וכל מיני
180 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
140 גרם קמח מלא
6 גרם אבקת אפיה
60 גרם גרעיני פשתן
60 גרם שומשום מלא

12 גרם מלח
70 גרם שמן זית
200 גרם מים קרים
בקערת המיקסר, מערבבים יחד את כל החומרים היבשים, אחר כך מוסיפים את השמן והמים. לשים עם וו גיטרה, לישה קצרה, לקבלת בצק. עוטפים בניילון ומניחים בצד ל20 – 30 דקות.מחמים תנור ל190 מע'.
על משטח סיליקון מקומח היטב, פותחים שליש מהבצק לעובי של 2 מ"מ. מחוררים וחותכים לריבועים.
מניחים מעל נייר אפיה ועליו תבנית נוספת ואופים 30 דק'. מסירים את התבנית והנייר ואופים בטורבו עוד 10 – 15 דק', עד שהקרקרים משחימים ומתייבשים, אך לא נשרפים. מקררים ובודקים את מידת הפריכות. אם הקרקרים אינם פריכים מספיק, אפשר להמשיך ולאפות במצב טורבו.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

לחם לבן ורך בהזמנה

לפני מספר ימים, שחר השתתפה ביום גיבוש כיתתי. באותו יום היא אכלה לחם שהכינה אחת האמהות, לחם לבן, רך וטעים. מיד היא עוררה את האגו האימהי שלי (אמא יש רק אחת ורק הלחם של אמא טעים!) החלטתי להכין לחם לבן על בסיס פוליש* מוברש בחלב, לקרום רך. הלחם יצא טעים מאד מאד, אבל לא הלחם עליו חלמה שחר. רק בארוחת הערב, נוסף הפרט הבא: ללחם היה טעם כאילו הוא טוגן. נראה לי, ששחר אכלה לחם תימני, שנאפה עם הרבה סמנה (חמאה תימנית מזוקקת). בכל מקרה המתכון הזה צורף לפנתיאון המתכונים.
הפוליש (ערב לפני)
300 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
300 גרם מים קרים מהמקרר
6 גרם שמרים טריים
בקערה, מערבבים מים עם שמרים, מוסיפים את הקמח ומערבבים לעיסה אחידה. מכסים בניילון ומניחים ללילה בטמפ' החדר.

הבצק (למחרת)
600 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
300 גרם מים קרים
17 גרם מלח (כף)
12 גרם שמרים טריים
600 גרם – הפולש כולו
בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את הפוליש, הקמח והמלח. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה כ7 – 10 דקות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. מוצאים למשטח מקומח, מקפלים ומניחים להתפחה. מאחר והייתי צריכה לצאת מהבית, הנחתי לבצק לתפוח כ6 שעות במקרר. התפיחה בקרור, הפכה את הבצק לנוח לעבודה וליצירת צורת הלחם. צרתי מהבצק שני כיכרות לחם והנחתי להם לתפוח בין קפלי בד פשתן מקומח כשעה. מחמים תנור ל 240 מע'.

חרצתי את ככרות הלחם, הברשתי בחלב ושלחתי לתנור. הכנתי "קיטור" ביתי, שפכתי לתחתית התנור מעט מים רותחים. הורדתי את הטמפ' ל220 מע'. אפיתי 8 דקות במצב של טורבו ועוד 35 דקות במצב רגיל.

*פוליש- סטרטר ללחם במסורת האופים הפולנים. בבאגט לדוגמא, משתמשים בפוליש.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

להטוטים

האופה, אופה, הקונדיטור, מכין עוגות, הצייר מצייר... ועקרת הבית עושה להטוטים.
ביום שישי בבוקר נכנסתי למטבח להכין את ארוחת הערב, לבני הבית ולאורחים, משהו שיתאים לגדולים, לקטנים ולצמחונים. עמדתי להכין: לחם מחמצת שאור וחלה, קישים קטנים, רוסט ביף, גלטה (Gallete) ועוגת שיש. כמה נפלא, אם אפשר היה, לפעמים, לעסוק בארוחה בלבד. אבל עקרת הבית, אינה יכולה להתעלם מקיומם של המשפחה, הבעל והילדים, הכלבים, הבית, הכלים, ההסעות, הקניות ועוד ארוחת צהרים אחת בדרך לארוחת הערב. עקרת הבית, אינה יכולה לוותר על העיסוק בכל אותם דברים ו... כמובן לא תאציל סמכויות. כזו היא עקרת הבית.
אז התחלתי בבצק לחלה והמשכתי בבצק ללחם שהתחלתי כבר ערב קודם. אחר כך הכנתי בצק פריך מלוח (בהחלט שונה מהמתוק גם בסוכר וגם במרקם) ושלחתי למקרר. אידיתי את התרד לגלטה (Galette – round flat French pastry). קיפלתי את הבצק של הלחם פעם ראשונה. קיפלתי את הבצק של החלה, פעם ראשונה. פתחתי את הבצק לקישים הקטנים. נשברתי וביקשתי מאבא דוב שישרוף את החצילים שקנה לפני חצי שעה, אחרי שנשברתי וביקשתי שיעשה "השלמות בסופר" בדרך הביתה. קרצתי עיגולים מהבצק של הקישים וסידרתי בתבנית החדשה, שנרכשה "בקיטשן וורקס", בזכות עינה החדה של ענת. מזגתי להם מילוי, חצי עם גבינה וחצי עם גבינה וזיתים לבקשת הדוב החולה שהחלים. הקישים נכנסו לתנור ואז התחילה הדאגה. האם אספיק לאפות אותם ואת הגלטה מספיק מהר בכדי לפנות מקום לחלה? פתאום נזכרתי, הדובים תיכף יוצאים לשיעור גלישה ואין לי שום דבר לארוחת הצהריים. מיד החלטתי להפוך את שאריות הבצק עלים, שיישארו אחרי שאקרוץ ממנו גלטה, לבורקסים מאולתרים במקום לעוגת התפוחים, שקודם עוד חשבתי לעשות. מהר ביקשתי מאבא דוב, עוד עזרה קטנה, לזרוק 3 תפוחי אדמה למיקרו, על צלחת מתאימה. הגלטה קרם עור וגידים. שאריות הבצק הפריך, מולאו בחצילים שרופים עם פטה, לקישים בינוניים. שאריות הבצק עלים מולאו במלית קצת שונה של חצילים שרופים ופטה,לבורקס למבוגרים. שאריות נוספות של בצק עלים מולאו בתפוחי אדמה עם גבינה לבנה, לא לפני שהמלית נטעמה ע"י הדוב ואושרה, לבורקס לקטנים. הקישים נאפו ויצאו, כל האחרונים נכנסו לתנור במקומם. המטבח נראה כמו אחרי סערה. ניקיתי קצת שטפתי, קיפלתי את הבצק של הלחם, פעם שנייה. קלעתי את החלות והנחתי לתפיחה. הכנתי סלט, הוצאתי את הבורקס, שלחתי את הדובים עם ציידה לים. עשיתי הפסקה ואכלתי עם שחר ארוחה קלה (יש תמונה) של כל ה"שאריות" מההכנות עד עכשיו.

הכנסתי את החלות לתנור, צרתי צורות של לחם (shaping) ושלחתי להתפחה בסלסילות מקומחות במקרר. הוצאתי את החלות וחממתי את התנור ל250 מעלות צלזיוס לקראת הרוסט ביף, שהתחמם בינתיים בחוץ. לקחתי את שחר לצופים. חזרתי ואפיתי את הרוסט. ניקיתי כמה כלים, טיאטאתי את כל העלים, שהתעופפו פנימה והכנתי עוגה. הוצאתי את הרוסט מהתנור, הכנסתי את העוגה במקומו והתיישבתי לראות פרק של "העשב של השכן" (הייתי לבד). הוצאתי את העוגה. ראיתי עוד פרק (עדיין הייתי לבד). הוצאתי את הלחמים מהמקרר שיתפחו קצת בחוץ. אפיתי את הלחמים. הכנו ביחד, סנגריה מלמברוסקו בשילוב פרוסות תפוזים מהעץ שבחצר.
האורחים הגיעו, הכנתי סלט מחסה, מלפפונים, אפרסמון ואגס אינדיאני והתישבנו לאכול.
האורחים הלכו, המטבח מבולגן, הכיור מלא כלים. הלכנו לישון.
בבוקר אבא דוב ריחם עלי וניקה את הכול (כמעט (פולניה) ).

גלטה Galette – round flat French pastry
ראיתי כאלה בכמה וכמה בלוגים בעולם, רובם צרפתים כמובן, והם כל כך מצאו חן בעיני, שהייתי חייבת להכין אחד כזה בעצמי. כמובן שברובם המילוי היה מתוק, אבל כל מילוי יאה למאפה כזה. אני החלטתי ללכת על מילוי תרד. המאפה, מורכב למעשה, משני עיגולי בצק, התחתון קטן מעט מן העליון. זוהי תובנה חשובה, להמשך העבודה.
הבצק:
חבילת בצק עלים עשוי חמאה!
למילוי:
2 חבילות עלי תרד שטופים של שטראוס
150 גרם גבינת פטה
חלמון ביצה
אגוז מוסקט
סומק
להברשה:
חלמון ביצה
מפשירים את בצק העלים, לפי ההוראות, 6 שעות במקרר. פותחים על משטח מקומח ומרדדים מעט. מעבירים את הבצק לנייר אפייה. לחלק התחתון, מסמנים בקלילות עיגול מעט קטן יותר מהעיגול איתו עומדים לחתוך את שולי הבצק.
מאדים את התרד, בסיר פסטה, מעם מעט מי מלח, מסננים, מקררים וסוחטים היטב. מערבבים את כל חומרי המילוי ומניחים במרכז העיגול שסימננו ומשאירים שוליים של כ 2 ס"מ לסגירה. מניחים מעל חתיכה נוספת של בצק עלים מרודד. וחותכים בעזרת תבנית או קערה, את השוליים. אני נעזרתי בתבנית פאי מתפרקת. השתמשתי בחלק התחתון לסימון הבסיס ובמסגרת המשוננת לחיתוך שני החלקים בו זמנית. מהדקים את השוליים. קורצים פתח קטן, במרכז חלקו העליון של הבצק, בכדי שלא יתנפח ויתפוצץ בזמן האפיה. מורחים את חלקו העליון של הבצק בחלמון ביצה ומקשטים בעזרת חלקו הכהה של הסכין.
אופים בתנור שחומם מראש ל190 מע' עד שמזהיב.

הקישים הקטנים

בצק פריך מלוח:
175 גרם קמח לבן רגיל מס' 1(לא קמח עוגיות לבצק פריך)
1/2 כפית מלח
14 גר' סוכר
110 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
30 - 60 מ"ל מים קרים
שמים במעבד מזון את כל המרכיבים פרט למים ומפעילים בפולסים קצרים, לקבלת בצק פירורי. מוסיפים את המים, מעט בכל פעם ומפעילים את מעבד המזון בפולסים קצרים, עד לקבלת כדור בצק. עוטפים בנילון ושולחים למקרר לשעה ומעלה. מרדדים על גבי משטח מקומח לעלה דק וקורצים ממנו עיגולים. שמים את עיגולי הבצק בתבנית מאפינס, ממלאים במילוי הרצוי, כמעט עד למעלה. אופים בתנור שחומם מראש ל190 מע', עד שהמילוי, משחים קלות. מחכים בסבלנות עד שהקישים יתקררו ומוציאים אותם בקלות.
בזמן האפיה, המילוי עולה ותופח, אך כשהקישים מתקררים הוא צונח חזרה פנימה.
מילוי:
2 ביצים
חצי מיכל שמנת מתוקה (10%)
חצי כוס מיזיטרה(גבינה יוונית רכה) / פטה / בולגרית
אורגנו / זעטר
מעט מלח
מחית זיתים (זיתים שחורים טחונים דק דק)
אפשר גם חצילים, פטריות, קישואים, עגבניות מיובשות, בטטה...
את שאריות הבצק ניצלתי עד תום והכנתי מהם קישים מעט יותר גדולים, ברינגים, עם מילוי חצילים שרופים, פטה, מעט שמנת וביצה.

עוגת השיש - עוגה בחושה
מתכון שמצאתי בעל השולחן

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה