11 יוני, 2010

חזרה לשגרה

אחרי ימים רבים של עצב ושמחה של עליות ומורדות של ניחומים וחגיגות. הוא בפרויקט שלו ואני בשלי. לילות לבנים, של דאגה מתחלפים בלילות קיץ חמים מוּדרי שינה. בית מוזנח, ערימות של כביסה, ארוחות חטופות והרבה דאגה באוויר. הפרויקט שלו, שהיה מלווה בדאגה רבה, הסתיים זה לא מכבר, בהצלחה גדולה, בזכותו. הדאגה לא הייתה לשווא, אם כי לעיתים, בדיעבד, יהיו כאלה שיגידו שכן. הדאגה, העבודה ללא לאות, המחשבות, הריצות ההשקעה, התחלפו כולם בפרץ רגשות של אושר וסיפוק, התעלות (High), שהתנפץ לבסוף לתחושה של ריקנות. הפרויקטים שלי בשלבי סיום. אצלי זה יסתיים בדעיכה הדרגתית, בלי הגרנד פינלה. בקול תרועה דקה. כל כך קל להישאב שוב למחשב, לנסות לשפר, להוסיף ולתקן, לשאוף למושלם. ההתנתקות קשה: אני חוזרת למטבח, חוזרת לשגרה, אוספת הכלים, מדיחה המשטחים, מפנה השיירים ומתחילה ללוש. ללוש בשקט. לשה ומנקה את המחשבות, את הרגשות, חוזרת לשגרה. היצירה היא הרסנית, היא שואבת הכל, בדרך לפעמים מטלטלת, מאכזבת, מאתגרת, אחר כך מתהפכת, מביאה לשיאים, מרצה ומהנה ולסיום מתנפצת, חוזרים למציאות לשגרה. תיקון, תקנות, מתקינים סדרי עולם. הקאוס של ימי הביניים כבר כאן. בין פרויקטים, בין עבודות, בין ילדים, בין מערכות יחסים, בין תקופות. ימי הביניים תמיד יהיו תקופות של סירוס. תקופות בינונית ללא יצירתיות. תקופות של הרס, שברון ומלחמות. הפסקתי לצייר. מדי פעם שואלים אותי, "זה לא חסר לך?", "אולי תתחילי לצייר שוב?". הפסקתי לכתוב או יותר נכון לפרסם. מישהו, שאני מאד מעריכה, אמר לי שחבל, שלא כדאי, שצריך להמשיך לכתוב ולפרסם. אז מה, אם לא קוראים את שכתבתי, הוא לא קיים? זו סוגיה שקשה להכריע בה ונראה שאין אחד שעוסק ביצירה שלא מתעסק בה. אחת הסיבות שהפסקתי לצייר הייתה ה"שיח" או ה"ברנז'ה" הרגשתי שהאמנות שלי אינה נקייה, האמנות שלי תמיד הייתה מוּדַעַת. גם הכתיבה שלי, הצילומים שלי והמתכונים שלי מתחרבנים לגמרי כאשר הם נעשים במודעות הזאת של מי יקרא מי יעשה מי יאמר מה ולמה. לילות קיץ לבנים, מוּדרי שינה, הם הזמן הכי גרוע לקבלת החלטות. ימי קיץ לוהטים אינם מבטיחים שיקול דעת ובחירה נכונה. בחופשות, תמיד אני מקבלת שורה של החלטות, קטנות יומיומיות, ברות ביצוע. אבל השגרה כמו תעודת ביטוח נמצאת שם ומבטיחה, שדבר לא ישתנה. השגרה מבטיחה לשמור על גלים בגובה נמוך, על החלטות רגועות מונעת טלטלות מיותרות. אני חוזרת לשגרה המסרסת. ולשה - לחם גרעיני דלעת 640 גרם מים קרים 10 גרם שמרים 300 גרם מחמצת 800 גרם קמח לחם שטיבל 2 180 גרם קמח מלא 20 גרם מלח 10 גרם סוכר 40 גרם שמן גרעיני דלעת 50 גרם גרעיני דלעת בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח, המלח והסוכר. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ומוסיפים את השמן, ממשיכים לערבל עוד 3 דקות במהירות האיטית ו7 דקות במהירות גבוהה. בסיום מוסיפים את הגרעינים ומערבל עוד כמה שניות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. מוצאים למשטח מקומח, מקפלים 4 קיפולים, כמו מעטפה יוצרים כדור ומניחים להתפחה בקערה מקומחת מכוסה בשקית ניילון. חוזרים על הקיפולים עוד פעמיים בהפרשים של שעה. יוצרים מהבצק שני כיכרות לחם ומניחים להתפחה בין קפלי בד פשתן מקומח כשעה. מחמים תנור עם אבן ל 240 מע'. חורצים את הלחמים, מכניסים לתנור, שופכים מים רותחים על התחתית, לקבלת קיטור. אופים בחום של 220 מע' כ40 דק'.
Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה