25 פברואר, 2008

שוק הכרמל ו/או דגים זה תמיד שמחה

לשוק הכרמל אני הולכת כדי להתאוורר, לנשום אוויר, להריח את הריחות, לשטוף את העיניים ולהירגע. הסיבוב תמיד מתחיל אצל שמחה (מהדגים), שמקבל אותנו בשמחה, ואז (כי הוא תמיד עסוק) הוא שואל: "אתן עוד מסתובבות?... אז תחזרו אחר-כך." אז אנחנו הולכות לבדוק את הירקות. קונות קצת ירק: כוסברה, פטרוזיליה, שמיר. ממשיכות לשומר, בעונה, או לתותים, לחצילונים... ואפילו זיתים טריים לכבישה עם לימון בלאדי ושום בלאדי סגלגל. אחר כך אוכלות בורקס עם ביצה קשה, מלפפון חמוץ ועגבנייה, אצל התורכי, לוקחות גם כמה הביתה לארוחת הצהריים של הילדים. ואז חוזרות לשימחה כי...
דגים זה תמיד שמחה


אצל שמחה, הדגים תמיד טריים והמצב רוח תמיד בשמיים.הביקור אצל שימחה הוא לא רק בשביל הדגים, הוא גם בשביל הנשמה. עומדים אצלו ומדברים על הכל: איזה דגים כדאי לקנות היום? כרגע למשל, אם מתקשרים ומודיעים שבאים, אז יש סיכוי לשים יד על סלמון פרא. כזה שהראש שלו מחודד ותופס חצי מגודלו. אבל אני מעדיפה לבוא ולקחת מה שיש. מדברים גם על מה היה וקצת על מה יהיה והכי חשוב כמה טעים השומר ואיזה סלט נהדר הוא אכל ממנו השבוע.
אחותו של שמחה מבשלת דגים מצוין ויש לו חברים בכל העולם. מי שמגיע נשבה בקסמיו ובטעם המשובח של הדגים. אני הפסקתי לבשל את הדגים, מאז שאני קונה אצל שמחה. אחרי הפעם הראשונה שקיבלתי טעימה מהדג שקניתי, הבנתי שזה עוול לבשל אותו.
היום קניתי בורי וסלמון. את הבורי אכלנו פרוס לנתחים, מתובל בשמן זית, מלח, לימון , פלפל חריף (חתיכה קטנה) קצוץ דק וכוסברה. לידו בצלחת היה גם אבוקדו. מחתיכה אחת של הסלמון הכנו סושי. כתבתי הכנו כי זה קשור לסוד הגדול: ילדים אוכלים אוכל שהם מכינים בעצמם. לכן הכנתי את כל המרכיבים ונתתי להם להכין לעצמם סושי. כל ילד טרף שני "רולים" והבעל גם. את החתיכה השניה של הסלמון שמתי לכבישה במקרר, בעוד יומיים נדע מה יצא.

אין תגובות: