11 יוני, 2010

חזרה לשגרה

אחרי ימים רבים של עצב ושמחה של עליות ומורדות של ניחומים וחגיגות. הוא בפרויקט שלו ואני בשלי. לילות לבנים, של דאגה מתחלפים בלילות קיץ חמים מוּדרי שינה. בית מוזנח, ערימות של כביסה, ארוחות חטופות והרבה דאגה באוויר.
הפרויקט שלו, שהיה מלווה בדאגה רבה, הסתיים זה לא מכבר, בהצלחה גדולה, בזכותו. הדאגה לא הייתה לשווא, אם כי לעיתים, בדיעבד, יהיו כאלה שיגידו שכן. הדאגה, העבודה ללא לאות, המחשבות, הריצות ההשקעה, התחלפו כולם בפרץ רגשות של אושר וסיפוק, התעלות (High), שהתנפץ לבסוף לתחושה של ריקנות.
הפרויקטים שלי בשלבי סיום. אצלי זה יסתיים בדעיכה הדרגתית, בלי הגרנד פינלה. בקול תרועה דקה. כל כך קל להישאב שוב למחשב, לנסות לשפר, להוסיף ולתקן, לשאוף למושלם. ההתנתקות קשה: אני חוזרת למטבח, חוזרת לשגרה, אוספת הכלים, מדיחה המשטחים, מפנה השיירים ומתחילה ללוש. ללוש בשקט. לשה ומנקה את המחשבות, את הרגשות, חוזרת לשגרה.
היצירה היא הרסנית, היא שואבת הכל, בדרך לפעמים מטלטלת, מאכזבת, מאתגרת, אחר כך מתהפכת, מביאה לשיאים, מרצה ומהנה ולסיום מתנפצת, חוזרים למציאות לשגרה.
תיקון, תקנות, מתקינים סדרי עולם. הקאוס של ימי הביניים כבר כאן. בין פרויקטים, בין עבודות, בין ילדים, בין מערכות יחסים, בין תקופות. ימי הביניים תמיד יהיו תקופות של סירוס. תקופות בינונית ללא יצירתיות. תקופות של הרס, שברון ומלחמות.
הפסקתי לצייר. מדי פעם שואלים אותי, "זה לא חסר לך?", "אולי תתחילי לצייר שוב?". הפסקתי לכתוב או יותר נכון לפרסם. מישהו, שאני מאד מעריכה, אמר לי שחבל, שלא כדאי, שצריך להמשיך לכתוב ולפרסם. אז מה, אם לא קוראים את שכתבתי, הוא לא קיים? זו סוגיה שקשה להכריע בה ונראה שאין אחד שעוסק ביצירה שלא מתעסק בה. אחת הסיבות שהפסקתי לצייר הייתה ה"שיח" או ה"ברנז'ה" הרגשתי שהאמנות שלי אינה נקייה, האמנות שלי תמיד הייתה מוּדַעַת. גם הכתיבה שלי, הצילומים שלי והמתכונים שלי מתחרבנים לגמרי כאשר הם נעשים במודעות הזאת של מי יקרא מי יעשה מי יאמר מה ולמה.
לילות קיץ לבנים, מוּדרי שינה, הם הזמן הכי גרוע לקבלת החלטות. ימי קיץ לוהטים אינם מבטיחים שיקול דעת ובחירה נכונה. בחופשות, תמיד אני מקבלת שורה של החלטות, קטנות יומיומיות, ברות ביצוע. אבל השגרה כמו תעודת ביטוח נמצאת שם ומבטיחה, שדבר לא ישתנה. השגרה מבטיחה לשמור על גלים בגובה נמוך, על החלטות רגועות מונעת טלטלות מיותרות. אני חוזרת לשגרה המסרסת. ולשה -

לחם גרעיני דלעת
640 גרם מים קרים
10 גרם שמרים
300 גרם מחמצת
800 גרם קמח לחם שטיבל 2
180 גרם קמח מלא
20 גרם מלח
10 גרם סוכר
40 גרם שמן גרעיני דלעת
50 גרם דלעת
בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח, המלח והסוכר. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ומוסיפים את השמן, ממשיכים לערבל עוד 3 דקות במהירות האיטית ו7 דקות במהירות גבוהה. בסיום מוסיפים את הגרעינים ומערבל עוד כמה שניות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. מוצאים למשטח מקומח, מקפלים 4 קיפולים, כמו מעטפה יוצרים כדור ומניחים להתפחה בקערה מקומחת מכוסה בשקית ניילון. חוזרים על הקיפולים עוד פעמיים בהפרשים של שעה. יוצרים מהבצק שני כיכרות לחם ומניחים להתפחה בין קפלי בד פשתן מקומח כשעה. מחמים תנור עם אבן ל 240 מע'.
חורצים את הלחמים, מכניסים לתנור, שופכים מים רותחים על התחתית, לקבלת קיטור. אופים בחום של 220 מע' כ40 דק'.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

15 תגובות:

leab אמר/ה...

בעולם הוירטואלי,קשה לדעת אל מי הגיעה ההודעה שלך.אני למשל קוראת ומאוד נהנית,גם מהכתיבה גם מהמתכונים וכמובן מהצילומים אך בוחרת לא להגיב . הפעם העצב בשורות שלך דחף אותי להגיב. וגם הרבה תודה אם כבר התגלגלתי לכתוב..

טל אמר/ה...

כתיבה מעולה ותמונה עוד יותר (או שהסדר הפוך...)

אנונימי אמר/ה...

מתכונים נפלאים ותמונות יפיפיות.
הקשיבי למה שאומר לך ליבך ולכי בעקבותיו.
נגעת בליבי וקוראת את הבלוג שלך בכל פעם שאת כותבת.

עקרת בית אמר/ה...

תודה וסליחה. לא סתם תודה. תודה שמכילה את כל מה שרק אפשר להגיד לנוכח תגובות אלה. יש כל כך הרבה דברים לומאר, אבל נראה שתודה תוכל להכיל את כולם.
תודה מכל הלב.
וגם סליחה. סליחה אם לרגע נשמעתי (נקראתי) כמו אותו בריון, המבקש שיחזיקו אותו כדי של יאבד שליטה וירביץ.
תודה

Belly אמר/ה...

תודה על מה שכתבת, נראה לי שיש לתחושתך יותר שותפים משאת חושבת.
מחכה להיפגש השבוע :)

shiri אמר/ה...

תודה רבה על הכתיבה והמתכונים
מקווה שתמשיכי אם יתאים לך
בכל מקרה אני נהנית מאוד מהבלוג
ודואגת לבדוק חידושים כל הזמן:)

shiri אמר/ה...

היי
הכוונה במתכון לשמרים טריים או יבשים?

תודה!

עקרת בית אמר/ה...

כן הכוונה לשמרים לחים.

shiri אמר/ה...

תודה רבה!!!!
יצא פשוט מדהים:)

חיה אמר/ה...

הגעתי במקרה, דרך גוגל
יש לך את אחד הבלוגים הכי יפים שראיתי בזמן האחרון.
ערב שלם קראתי בו, בקרוב גם אנסה להכין משהו :-)

עקרת בית אמר/ה...

תודה, חיה. מקווה שתמצאי אותו גם טעים...

רוני אמר/ה...

עשיתי את הלחם ויצא מאוד טעים, בכלל אני מאוד נהנית להכין מתכונים ולקרוא את הבלוג שלך.
תודה על המתכון אבל יש לי 2 שאלות:
1. כשהעברתי את הלחם אחרי ההתפחה האחרונה לתבנית הוא השתטח קצת למרות שהתפחתי אותו בסלסלה יעודית ללחם. איך את שומרת על הצורה היפה של הלחם ? בעזרת רינג או תבנית ?
2. יכול להיות שהבצק שלי היה רטוב מדי ? המחמצת שלי היא נוזלית.

תודה מראש רוני.

עקרת בית אמר/ה...

רוני שלום,
1. אני מתפיחה את הלחם גם בסלסילות וגם על גבי בד פישתן. הצורה הסופית מתקבלת בשעת התפיחה האחרונה, בתנור. גם אצלי הלחם משתטח מעט בדרך לתנור, אבל שם עולה ותופח. חשוב להקפיד לא להתפיח יותר מדי, כאשר הבצק תופח מדי הוא סמרטוטי ואינו עולה חזרה בלחיצת אצבע. אם מתפיחים יותר מדי הלחם לא יעלה יפה בתנור. אני מעבירה את הבצק מהבד ע"י גלגול עדין אל משטח דק ומקומח ואל כף הפיצה עליה פיזרתי קמח סולת ו"מגלישה", אל אבן הפיצה בתנור, אחרי שחירצתי. מהסלסילה, אני הופכת בזהירות על כף הפיצה.
אני מקווה בעתיד הקרוב להעלות פוסט עם שלבי הכנת לחם מצולמים.

2. בצק רטוב, הוא לא בהכרח בצק לא טוב, להפך. בצק קשה מדי ויבש מדי יתן לחם כבד. בצק רטוב, תופח טוב, והתוצאה לחם אוורירי ואפילו עם "חורים".
מקווה שהועלתי

אנונימי אמר/ה...

פוסא כבד.
לא בטוחה שירדתי לסוף דבריך.
בכל מקרה שתהייה שנה טובה ובשורות משמחות

אנונימי אמר/ה...

פוסט