המחמצת ה"קשוחה" (הוזכרה בסיומו של הפוסט, הלחם הכי שווה) התחילה מקמח, מים, קליפות ומיץ מענבים לא מרוססים. בכל יום במשך 6 ימים "זרקתי" חצי מכמות המחמצת והוספתי קמח ומים באותה הכמות ש"נזרקה". בכל יום נוספו למחמצת, ארומה וטעמים חדשים. כשאמרת "זרקתי" הכוונה היא לא זרקתי לפח אלא השתמשתי בזה לאפיית לחם.
דורון
ואני אומרת: אולי אחליף לה את השם למחמצת פראית.
Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה