בא לי קְרֶפּ

בחופשת פורים, סחבנו (הבנות) את הדוב הקטן למסע קניות מיגע ברחבי הארץ והקניונים השונים. הידיעה שבסוף אותו מסע קניות, יקבל הדוב את משאת נפשו, סנדביץ' טונה ב"ארומה", עזרה לו להחזיק מעמד ולמעט בהצקות. כל אחד ובחירות המזון שלו.
בסיומו של אותו מסע מיגע, שהניב תוצאות דלות לבנות, נחלנו אכזבה נוספת. סניף ארומה, כיאה ליום חג וחופשה, היה עמוס בחובבי הז'אנר, שניצבו בתורים אינסופיים לנוכח הקופות הקורסות ובני נוער המחוטטים שניסו להשביע את רצונם ורעבונם של העומדים מולם.
נאלצתי לאכזב את הדוב ולהבטיח תחלופת מזון מזין בבית. אך הדוב שבמשך השעות האחרונות נהג איפוק לאור התובנה שיש פיצוי בסוף הדרך, החליט לא לוותר בקלות. בעודו נסחב אחרינו לעבר החניה, צדה עינו את דוכן הגלידה והקרפ. למורת רוחנו החליט להמיר את הטונה בקרפ מבלילה שעמדה יתומה מאז החג / חופשה האחרון (חנוכה?). ובנוסף לכל אלה, בחר בממרח השוקולד הלבן כמילוי. אותו שוקולד נראה כאילו הוא רובץ לו ביתמותו מאז פורים אשתקד. הבחילה שאחזה בי מאותו ביס בודד שלקחתי ומילא את פי טעם חמצמץ נמשכה עוד שעות רבות, אבל הותירה צורך עז בתיקון.
אתמול בערבו של יום, חיפשתי מתכון לעוגיות מדלן ונתקלתי באתר I bake , שם "קפץ" עלי המתכון לקרפ צרפתי. מיד הוכרז מצב כוננות כללי שבסיומו, כעבור כשעה לעסנו כולנו קרפים דקיקים משובחים עם הררי נוטלה, ואחר כך עם הררי נוטלה ובננה ולסיום גם אחד קטן ומיותם עם סוכר.עכשיו אפשר לנוח, לפי שעה, השתקנו לפחות זמנית את שד הקרפים.

קרפ צרפתי
כ 8 קרפים ענקיים (קוטר 30 ס"מ) ושוב, אפשר לשבח את המחבת של Woll (שנרכש בכסף מלא) אשר אינו דורש שימון בכלל ושוב דבר (עד כה, טפו, טפו, טפו) לא נדבק אליו. המחבת הופך את מלאכת הכנת הקרפ לקלילה ופשוטה.
125 ג קמח
קורט מלח
20 גרם סוכר
3 ביצים
2 כפות שמן קנולה
50 ג חמאה מומסת
מעט משחת וניל
כ350 מ"ל חלב
מכניסים את כל החומרים לבלנדר למעט החלב. מוסיפים את החלב לאט, לאט עד לקבלת תערובת אחידה ודלילה יחסית. אם התערובת סמיכה מדי, יצאו קרפים עבים! מניחים לתערובת לנוח כחצי שעה עד שעה.
מחממים מחבת ומשמנים בעזרת חמאה, לפי הצורך, כל אחד והמחבת שלו. מוזגים מהעיסה ומזיזים את המחבת עד אשר העיסה מכסה את כולו. אפשר להוסיף חלב, אם נראה שהעיסה סמיכה מדי.
מטגנים עד שמשחים והופכים. כל אחד לפי מידת העשייה הרצויה לו.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

ערגליות

פעם, לפני שנים, כשעוד היתה לי עבודה "רגילה", הייתי בין היתר משתתפת בישיבות באחד ממשרדי הפרסום המוכרים בתל אביב. באותו משרד, הגישו, באופן קבוע, עוגיות של הלחמי. תמיד עמדה, במרכז השולחן, צלחת עמוסה במבחר עוגיות של הלחמי. עם הזמן התמכרתי לסוג אחד של עוגיות, מעין ערגליות, בצורת חצי כדור, ממולאות בריבת תפוזים. כבר כמה שנים שאיני עובדת, אך חמור מכך, כבר שנתיים שאני לא מוצאת את העוגיות האלה. כנראה שחוץ ממני, אף אחד לא קנה אותן, אחרת למה להפסיק לייצר את העוגיות הנפלאות האלה?
אף פעם, במהלך השנתיים שעברו, מאז שקניתי את הקופסא האחרונה של עוגיות אלה, לא העלתי על דעתי, שאפשר להכין כאלה לבד. עד שלפני כמה זמן, נתקלתי במתכון של אסטלה, לערגליות פרג לפורים. החלטתי לנסות ולהפיק ממנו את העוגיות ההן. וזה מה שיצא.
מתכון לכ36 ערגליות
לבצק:
80 גר' סוכר
20 גר' דבש
2 חלמונים (40 גר')
200 גר' חמאה
300 גר' קמח עוגיות (שטיבל 4)
למילוי:
מרמלדת תות /מרמלדת תפוזים / ריבת מישמיש / ממרח חלבה / ממרח שוקולד (נוטלה)/ חמאת בוטנים...
מחמים תנור ל 180 מע'.
שמים את כל המרכיבים פרט לחלמונים והדבש, במעבד מזון. מפעילים את המעבד בפולסים לקבלת תערובת פירורית, מוסיפים את הביצים והדבש ומפעילים שוב בפולסים לקבלת בצק פירורי. אוספים ומאחדים לבצק.
צובטים מהבצק כמות שתספיק לכדור בגודל גולה בומבילה. לוחצים את הכדור (רצוי לתוך תבנית שקעים) במרכז לקבלת "קערית". ממלאים במילוי הרצוי. צובטים כדור נוסף של בצק, בגודל של גולה רגילה ומשטחים. מכסים את קערית העוגיה שמולאה.
מכניסים לתנור ואופים כ25 דק' עד שהערגליות מזהיבות. אם מוציאים מהתבנית והן עדין לא אפויות מספיק, אפשר לאפות עוד כ10 דק' ללא תבנית.
הערגליות טעימות מיד, אך הן מקבלות את המרקם הנכון, רק כעבור, יומיים לפחות! כעבור 10 ימים, יש להן בדיוק את טעם העוגיות של הלחמי, לפי מה שאני זוכרת / מדמיינת.

שתי מסקנות לסיום:
(1) אני שונאת תבניות סיליקון! אני חייבת לעשות מאמץ למצוא תבנית אחרת לערגליות.
(2) יותר קל, מוצלח ונוח למלא ערגליות עם מרמלדה ולא עם קונפיטורה. המרמלדה יותר מוצקה ואין סכנה שהיא תצא החוצה בזמן סגירת הערגלית

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה