הבלוגרים או דְבֶלִים ופרדות

המצאת המצלמה הדיגיטאלית, אפשרה לכל אחד לצלם. המצאת הטוקבקים, אפשרה לכל אחד להגיב ולבקר, "It's a free country, baby". המצאת הבלוג, אפשרה לכל אחד לכתוב ולפרסם בסגנון הרומן הרומנטי, סיפורי זימה, מתכונים הזויים, פילוסופיה בגרוש... האוויר סופג הכל.
הפייסבוק, תפס את מקומה של החברות, הדוא"ל והמיסרונים, את מקומה של התקשורת ומכתבי האהבה. הכתיבה המרוחקת, ללא קשר עין, ללא מגע פיסי, הפכה את התיקשור, הדיבור, הפלרטוט, לקל, נוח ולא מחייב. האוויר סופג הכל.
הכתיבה המתפלספת, שומרת על פורמט קבוע קצר וקולע, עם פתיח, אמצע, דוגמא מוחשית או שתיים וסיכום, לפעמים עם עוד בונבון קטן לקינוח, מתכון או עצה לחיים. לא למרוח, לא להיסחף, לא להעמיק, זה לא לדור שלנו. קצר, קולע ומוחשי, זה מה שאנחנו מבינים, אין לנו סבלנות או צורך ביותר. ובאמת מי קורא? למי יש זמן? את מי זה מעניין?

אז למה לכתוב?
כי אפשר!
ולמה לפרסם?
אולי, כי "אם אתה לא שם, אז אתה לא קיים?"

לחם דבלים (תאנים מיובשות)
הלחם לקוח מהתנ"ך של הלחמים, BREAD A Baker's Book of Techniques and Recipes by Jeffrey Hamelman עם שינויים קלים
450 גרם קמח לחם
450 גרם קמח מלא
620 גרם מים קרים
17 גרם מלח
5 גרם שמרים
150 גרם מחמצת
5 גרם זרעי שומר
130 גרם דבלים שהושרו כחצי שעה במים פושרים

בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח, התבלינים והמלח. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה כ7 – 10 דקות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. חותכים את הדבלים לקוביות גדולות ומוסיפים למיקסר. לשים עוד דקה, מוציאים למשטח מקומח, מקפלים ומניחים להתפחה. מתפיחים כשעתיים, עם קיפול אחד אחרי שעה.
יוצרים מהבצק שני כיכרות לחם ומניחים לתפוח בין קפלי בד פשתן מקומח כשעה.
מחמים תנור ל 240 מע'.
חורצים את ככרות הלחם. מכינים "קיטור" ביתי, שופכים לתחתית התנור מעט מים רותחים. מורידים את הטמפ' ל220 מע' ואופים במצב של טורבו כ35 דקות.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה