27 ינואר, 2010

לחיות את החיים

נוגסת בביסקוטי אחד, מהרהרת הירהורים, בוהה בחלל. נוגסת בביסקוטי השני וממשיכה לטוות חוטים של מחשבות... ערמת הביסקוטי הולכת וקטנה. רק 90 גרם חמאה, מחשבה זרה חותכת באכזריות את החוט הדק שהתחיל להיטוות. עוד ביסקוטי עבר מהצנצנת לפה. ואז זה מכה בי, צריך לחיות את החיים, לאכול מהם בכל פה. צריך לחיות את החיים, כי זו לא חזרה גנראלית. צריך לחיות את החיים, כדי שלא נצטרך לומר: היה טוב ולא ידענו. לחיות את החיים, עכשיו ובכל רגע, כי אין משהו טוב יותר, לפחות לא משהו שידוע לי. הביסקוטי נגמרו, מחר יהיו חדשים, טריים יותר. את הפירורים מתחתית הצנצנת, אני אוספת בכפית, ביחד זה כמעט עוד ביסקוטי. הביסקוטי איטלקי, ממש לה דולצ'ה ויטה ותודה למרקו, לפליני, אלזה מורנטה, פרנצ'סקה, מינטי ורנטה.
ביסקוטי Biscotti מהאתר המקסים Italian food for ever של Deborah Mele (עם שינויים קלים)
90 גרם חמאה רכה 
2/3 כוסות סוכר 
2 ביצים גדולות 
קמצוץ מלח 1 
כפית משחת וניל (יותר שווה מהתמצית) 
גרידת קליפת תפוז אחד 
2 – 3 כפות מיץ תפוזים 
2 כוסות קמח רב תכליתי (שטיבל 1)
 2 כפיות אבקת אפיה 
1 כוס חמוציות (הצימוקים של המאה ה21) 
1/2 כוס אגוזי ברזיל קצוצים גס 
מחמים תנור ל180 מעלות. מקציפים את החמאה והסוכר במיקסר, עד לקבלת תערובת אוורירית. מוסיפים את הביצים, גרידת תפוז, מיצים תפוזים, משחת וניל וקמצוץ המלח. ממשיכים להקציף עד לקבלת תערובת תפוחה ואוורירית. כעת, ללא מיקסר! מוסיפים את הקמח עם אבקת האפיה, את החמוציות ואגוזי הברזיל. מערבבים בעדינות עם כף או מרית, עד לקבלת בצק רך. מסדרים את הבצק עם ידיים רטובות, על משטח סיליקון (או נייר אפיה), לצורה של ככר מוארכת. אופים עד השחמה ומיצוק כ 35 דק'. מוציאים מהתנור ולא מכבים! נותנים לככר להתקרר כ15 – 20 דקות. פורסים לפרוסות בעובי של כסנטימטר וחצי. ומניחים על הנייר או הסיליקון. מחזירים לתנור ואופים במצב טורבו כ20 דק', עד להשחמה קלה. מקררים ומאחסנים בכלי אטום.
Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

23 ינואר, 2010

ירוק, צהוב וכתום

כשדבר מגיע לא בעתו, הוא יכול לעורר רגשות דו-משמעיים, מנוגדים. 26 מעלות צלזיוס באמצע ינואר, הם דוגמא לקונפליקט רגשי שכזה. מצד אחד טמפרטורה של 26 מעלות, היא הטמפרטורה המועדפת עלי והייתי שמחה לחיות בטמפרטורה שכזו 365 יום בשנה. אז מאד נעים לי כשהטרמומטר מראה טמפרטורות שבין 24 ל28. ומצ\הצד השני, ינואר! לא נעים לי שנעים לי שזו הטמפרטורה בחודש ינואר. כך יוצא שנעים לי ומאד לא נעים לי בו זמנית. וכך אני מוצאת עצמי מצטערת ומתנצלת על דברים שאין לי יד ורגל בהם ובאמת אם אצטער או איהנה, זה לא ישנה דבר.
דבר שמגיע לא בעתו, קשה לשמוח בו. לכן כשהגיע החורף סוף, סוף במלוא הדרו נמלאתי שמחה...
אבל גם הצטערתי (כי נעים להיות קצת עצובים, כשגשם בחוץ ופוך בפנים). אז לבשתי את כל הסוודרים העבים שקניתי מזמן, הפעלתי את החימום, עשיתי מקלחת חמה ומרק. בעצם לא מרק אחד אלא שלושה: אחד ירוק (אפונה), שני צהוב (וישסואז), שלישי כתום (בטטה).

שלושה מרקים טעימים לגדולים ולקטנים, בקלי קלות.


מרק אפונה
120 גרם חזה אווז מעושן, ללא השומן חתוך לקוביות קטנות
500 גרם חצאי אפונה יבשה
2 גזרים חתוכים גס
3 כפות שמן זית
בוררים את האפונה ושוטפים מספר דקות במי ברז.
בסיר כבד, משחימים את חזה האוז בשמן זית. מוסיפים האפונים מערבבים כדקה, מכסים בכ 2 ליטר מים ומביאים לרתיחה. מוסיפים את הגזר ומבשלים כשעה וחצי, עם מכסה, על אש בינונית, עד שהאפונה מתרככת ומתפוררת.
מוסיפים מלח ומים במידת הצורך.
אפשר להוסיף אורז, קרוטונים, בצקניות, גבינה צהובה מגורדת.



מרק וישסואז (צהוב ירקרק)
2 כרשות (ליק / לוף / פראסה)
4 תפוחי אדמה גדולים חתוכים לקוביות
גבעול סלרי
3 כפות שמן זית
מלח
עלה דפנה
טימין 3 גבעולים
4 גבעולי פטרוזיליה
קוצצים את הכרישה ומאדים בשמן זית תוך ערבוב, עד שהכרישה הופכת שקופה.קוצצים את גבעול הסלרי, עד לעלים ומוסיפים את הסלרי הקצוץ לסיר. מאדים כ 2 דקות נוספות ומוסיפים את תפוחי האדמה. מערבבים כ2 דקות ומכסים ב2 ליטר מים. מוסיפים את התבלינים וגבעול הסלרי עם העלים, שנותר. מכסים, מרתיחים ומבשלים כ30 עד 40 דקות. מוציאים את עלה הדפנה. יש כאלה שמוציאים גם את הסלרי הפטרוזיליה וגבעולי הטימין. אני השארתי וטחנתי הכל יחד במוט טחינה. מתקנים תיבול. מוסיפים שמנת מתוקה, אם רוצים ואוכלים.
בהגשה, אפשר להוסיף: שמנת חמוצה, יוגורט, זילוף של שמן זית.


מרק בטטה
3 – 4 בטטות גדולות ורצוי צעירות
3 כפות שמן זית
מלח
פלפל
שמנת מתוקה / חמוצה / יוגורט (לא חובה)
קולפים את הבטטות, חותכים לקוביות גסות. מקפיצים את הבטטות בשמן זית חם תוך ערבוב, עד שמשחימות מעט (לא חובה). מכסים בכליטר וחצי מים מרתיחים ומבשלים בסיר מכוסה כ20 דקות עד חצי שעה. כשהבטטות התרככו, מתבלים את המרק, מוסיפים מים במידת הצורך וטוחנים במוט טחינה. מתקנים תיבול, אם יצא דליל מדי, ממשיכים לבשל ללא מכסה.
אנחנו אוכלים את המרק כפי שהוא, יש לו מרקם קטיפתי, גם ללא תוספות. מי שרוצה, יכול להוסיף שמנת מתוקה / חמוצה / יוגורט ואו שקדי מרק או קרוטונים.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

16 ינואר, 2010

טוחנת! ובוחשת ריזוטו פטריות

זה מדהים, איך דברים שאינם קשורים, מתחברים יחד כל פעם מחדש. איך לאורך היום, השבוע, החיים, צצים להם דברים לגמרי לא קשורים, שמתחברים פתאום יחד לתמונה שלמה.
הבוקר אמרה לי אחת, שרק כשמישהו מפסיק להאשים את כל העולם ומתחיל לקחת אחריות, להבין את החלק שלו במה שקרה לו, רק אז הוא יוכל לשנות את חייו ולהתקדם הלאה. עד שלא תיקחי אחריות ותביני שרק את אשמה במה שקורה לך, שום דבר לא ישתנה. את יכולה להאשים את ההורים, החברים, השכנים, האחרים...
הערב אמר לי אחד, שדיבר עם אחרת, שהיא חושבת שכולם אשמים ורק היא נהדרת. פתאום נזכרתי בשיחה שלי מהבוקר עם אחת אחרת וכמה חבל שנהדרת לא יכולה לדבר עם אחראית, מבינה ובוגרת.
ומה איתי?
1. בדרך כלל (וגם הפעם), טוחנת עצמי לדעת ויכולה למצוא את חלקי... בכל דבר ועניין.
2. חוזרת לפילוסופיה בחצי גרוש הגנובה שלי, לבנות ולא להרוס (כל כך פוליאנה!).
בחיים כמו בספרים (אלגנטיות של קיפוד למשל) שיחות פילוסופיות על החיים והתרבות (ספרות, פילוסופיה, קולנוע MP3) משתלבות היטב באמירות פילוסופיות על אוכל. אז אני אנסה לבנות (לא להרוס) ואתם מוזמנים לאכול, ריזוטו עם פטריות אוכל משובח עם הרבה, הרבה בחישות.

ריזוטו פטריות
הריזוטו עשוי פטריות מיובשות, שלהן טעם חזק וארומתי יותר מהפטריות הטריות הנמצאות על מדפי הירקות בארץ. אם הייתי גרה באיטליה הייתי משלבת בין פטריות פורציני טריות לפטריות מיובשות.
500 גרם אורז ארבוריו!
1/3 כוס ורמוט לבן
3 ליטר ציר עוף / ירקות
2 כפות חמאה
1 כף שמן
1 כוס פטריות מיובשות (שמפניון, פורציני וחורש)
המים בהם הושרו הפטריות
שמנת 38%
פרמזן
עוד חמאה – לבעלי לב חזק
משרים את הפטריות בכוס מים רותחים כחצי שעה ויותר. מסננים את הפטריות מלמעלה עם כף או מסננת קטנה (בתחתית הצטבר חול!) ושומרים את המים.
מחמים את ציר העוף (לא מרתיחים) ושומרים על אש קטנה.
בסיר כבד על אש בינונית, מחמים את השמן והחמאה. מוסיפים את האורז ובוחשים עד שמתחמם, מוסיפים את הורמוט ומערבבים את שנספג. מוסיפים בכל פעם מצקת מלאה של ציר עוף לסיר האורז ומבשלים תוך ערבוב, עד שנספג. בערך בחצי הדרך, מוסיפים את הפטריות ומי ההשריה שלהן.
ממשיכים כך כ20 דקות עד חצי שעה, עד שהאורז התבשל אך נשאר אל דנטה. טועמים, מתכנים תיבול אם צריך. מכבים את האש, מניחים לאורז לעמוד בסיר מכוסה כ 5 דק', מוסיפים חמאה ושמנת, מחלקים לצלחות, עם פרוסות פרמזן דקיקות מלמעלה.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

11 ינואר, 2010

תאוות בשרים

צריך למחוק את המחשבות, לנטרל את הידע, לשקוע בתאווה ללא כל הקשר. כשזה מגיע לאכילת בשר, לפחות מבחינתי, חייבת להיות הפרדה בין מצבו כעת לבין הדרך שהובילה אותו לצלחת. ויסלחו לי חסידי "יום שני ללא בשר" (no meat monday) על הדברים הבאים.
הכל התחיל בסביבות גיל שתים עשרה, כאשר אימי הגישה לשולחן, לראשונה בחיי, עוף בגריל בשלמותו. הוא נח לו שם על בטנו, בתנוחתו המכווצת עם עורו השחום ועורר בי חלחלה. באותו היום, ברגע מצמרר, הצטרפתי לאחיותיי והכרזתי על צמחונות. זה לא היה קל. בעיקר היה לי קשה להיפרד מהשניצלים הדקיקים עד כדי שקיפות, שנטבלו בקמח, ביצה ופרורי לחם, טוגנו לפריכות בגוון שחום מושלם והוגשו עם פירה על בסיס חמאה וחלב.
באותם ימים, לא היו כמעט תחליפים צמחיים, היו אלה ראשית ימי הכתיתה. טעמה של הכתיתה הצמחונית היה כשל סוליה והיה צריך לעמול רבות בכדי להפוך אותה למאכל. הרבנו באכילת קטניות, ביצים וגבינות. לא היה קל לבשל, בבית עם שלוש בנות צמחוניות, מחד. ומאידך, היה זה כנראה טריגר, להכרות עם מטבחים חדשים. המטבח האיטלקי ממנו נלקחו הפטוצ'יני אלפרדו, הניוקי ואפילו הפסטה הטרייה. המטבח האוריינטלי, של ירקות, ביצים ואיטריות מוקפצים. המטבח השוויצי עם הרבה תפוחי אדמה וגבינה. וצריך להודות גם לבני סיידא, שהרבה לפרסם מתכונים חלביים שכללו פסטות, גבינות, ירקות וביצים.
את הצמחונות נטשתי, באופן רשמי, בגיל עשרים ושמונה, כשהתגלו בגופי חסרים אדירים של B-12. אבל באופן מעשי, מעולם לא חזרתי לאכול בשר (מה גם, שעם השנים גיליתי, שבכדי להשלים חסרים של B-12, מוטב פשוט לקחת אותו בכדורים (מן החי)).
בימים האחרונים התרחשו מאורעות לא צפויים, שלחצו אצלי כנראה על כפתור סמוי וגרמו לי לאתחל עצמי מחדש (reset). לצדן של התרחשויות הופכות סדרי עולם, חליתי בשפעת (חזירים?). אז התחלתי להתרכז קצת יותר בעצמי (רחמים?), לראות דברים בצורה שונה ו...להתאוות לבשר. יש שיראו בזה צורך של הגוף ויש שיראו כאן את הקשר הישיר לאגוצנטריות מתפתחת. ניתקתי כל קשר בין הידע והאנושיות (צדקנות?), לבין תאוות הבשרים שתקפה אותי.
באין בשר בשטח, התחלתי בביצת עין עם הרבה חמאה. מאוחר יותר, המשכתי במדליוני פילה, עברתי לסטייק פילה וקינחתי בגולש, לא הכל ביום אחד. לצערי, עדיין מלווה אותי התחושה, כי ריח הבשר עולה על טעמו. ועדיין לא מצאתי את המעדן, שיספק את התאווה וישקיט אותה לעוד עשרים שנה.
עתה, משהוצאתי את תאוותי לבשרים לאור, מתחילות לצוץ בי שוב מחשבות על עדר הבקר מובל לטבח. מאז שנפתח הבלוג, בליבי חשבתי, שלעולם לא "אזהם" אותו במתכוני בשר. חשבתי לשמור על הצביון העדין של מאפים, לחמים, ירקות ופתאום התרגשה עלי הצרה הזו, התאווה לבשר. ניתן להבחין שמתחילים לחזור אלי הרהורי החרטה. נראה שבקרוב, אצטרך לגזור על עצמי תענית, יום כיפור קטן של צמחונים.


תבשיל בשר בקר עם שְפֶּצְלֶה

תבשיל בשר
1.5 ק"ג בשר בקר חתוך לקוביות גדולות
אני בחרתי בכתף וצוואר לקבלת תבשיל פחות שומני
4 גזרים קלופים בחתיכות גדולות
8 בצלצלי שאלוט קלופים
800 גרם שימורי עגבניות תמר קלופות
פפריקה
עלי דפנה
פלפל אנגלי
מלח
30 מ"ל שמן זית
מחמים שמן זית, בסיר כבד, על אש גדולה, מוסיפים את הבצלצלים ומטגנים כ 3 – 4 דקות. מוסיפים את קוביות הבשר ומטגנים עד לאטימה, מכל הכיוונים. מוסיפים את שימורי העגבניות ומבשלים כ10 דקות. בוחשים מדי כמה דקות. מוסיפים מים עד כיסוי. מוסיפים את הגזרים והתבלינים, מכסים ומביאים לרתיחה. מבשלים על אש קטנה כשלוש שעות. אפשר לאכול מיד. עדיף לשמור לילה במקרר, להסיר את השומנים שהתקשו ולבשל שעה נוספת, למחרת. אפשר להוסיף קוביות תפוחי אדמה, לשעת הבישול האחרונה.




שְפֶּצְלֶה (בצקניות)
4 כוסות קמח
4 ביצים
2 כפיות מלח
½1 - ¼1 כוסות מים
מערבבים יחד את כל המרכיבים, במעבד מזון (לא חובה), מוסיפים את המים בהדרגתיות, לקבלת עיסה סמיכה (כמו תערובת של עוגה). מעמידים לחצי שעה.
מרתיחים סיר עם מים ומלח. מכינים סיר נוסף עם מים חמימים (לא רותחים) ומעט מלח. מרטיבים קרש חיתוך קטן במים הרותחים. מוצאים כחצי כוס מהעיסה לקרש ומורידים עם סכין רטוב, רצועות דקות לסיר. מחכים עד שהשְפֶּצְלֶה צפים ומעבירים עם כף מחוררת לסיר עם המים החמימים. לפני ההגשה מסננים.
לקבלת שְפֶּצְלֶה קטנים, אפשר להשתמש בכלי להכנת פירה, שנראה כמו כותש שום גדול. צריך לבחור בדסקית, עם החורים הגדולים ביותר והמרווחים ביותר. ממלאים בכל פעם את המיכל בכף גדושה של עיסה ולוחצים אותה למים הרותחים. מערבבים קלות ומחכים שכל ה שְפֶּצְלֶה יצופו. מעבירים עם כף מחוררת לסיר עם המים החמימים. לפני ההגשה, מסננים היטב את הכמות הרצויה ומגישים.

למחרת...
ברי המזל שנשארו להם שאריות של שפצלה, יוכלו לטגן לעצמם את השאריות במעט חמאה ולאכול ככה או עם תוספת פרמזן.


Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

07 ינואר, 2010

מחווה לקקטוס

של דודו גבע וקובי ניב. בכל פעם שאני פותחת פחית זיתים, אני נזכרת בקקטוס של דודו גבע, מהמדור יוסף ואחיו. לצד יוסף כיכבו הקקטוס שלו, שהיה שתול בתוך פחית זיתים והמנורה. היו מי שחשבו (וזו לא אני), שלקקטוס קוראים "זִיתִים". הקקטוס ניהל שיחות עם המנורה (לך דבר ל"למפה") והיא ענתה לו. אלו היו בדרך כלל, אם זכרוני אינו מטעה אותי, משחקי מילים.
יוסף היה פקיד במחלקת המים של העירייה, "היוספים עומדים מול הזרם, מורידים את הראש, ונותנים לו לעבור בתקווה שעוד 50 שנה יהיה יפה" (דודו גבע)





לחם זיתים
600 גרם קמח לחם (שטיבל 2)
200 גרם קמח מלא
20 גרם מלח
10 גרם שמרים טריים
200 גרם מחמצת
550 גרם מים
120 גרם זיתים מגולענים
(אני השתמשתי בטבעות זיתים מושחרות)
אפשר גם תימין ואו זעתר
בקערה של מיקסר, שמים את המים וממיסים בהם את השמרים. מוסיפים את המחמצת, הקמח, התבלינים והמלח. מערבלים עם וו לישה במהירות איטית כ3 דקות ובמהירות גבוהה כ7 – 10 דקות. מתקבל בצק, רך באופן יחסי. מוסיפים את הזיתים למיקסר ולשים עוד דקה, מוציאים למשטח מקומח, מקפלים ומניחים להתפחה. מתפיחים כשעתיים, עם קיפול אחד אחרי שעה.יוצרים מהבצק שני כיכרות לחם ומניחים לתפוח בסלסילות משומנות ומקומחות כ4 – 6 שעות במקרר.מחמים תנור ל 240 מע'.חורצים את ככרות הלחם ומניחים על האבן בתנור. מכינים "קיטור" ביתי, שופכים לתחתית התנור מעט מים רותחים. מורידים את הטמפ' ל220 מע' ואופים במצב של טורבו כ35 דקות.

Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה

05 ינואר, 2010

רחוב ביאליק שְטְרַאסֶה


כשהיינו ילדות קטנות, היינו נוסעות עם אמא וסבתא לרחוב ביאליק ברמת גן, מעוז היקים באותם ימים. במרכז הרחוב, פחות או יותר מול העירייה, מאחורי החנויות, היה בניין ובו שכנה הספרייה הגרמנית. בחצר היו עצי אקליפטוס ענקיים עם שורשי אוויר עצומים. בכניסה לספרייה, הייתה גזוזטרה, שתמיד הייתה מאוכלסת במספר רב של חתולי רחוב. בתוך הספרייה היה ריח כבד של שֶלַק (דבק עשוי שרף עץ) מעורב בריח האקליפטוסים.
מהספרייה, היינו עוברות לחנות הנעלים, "נעליי נוער", שם היינו מקבלות נעלי לק חגיגיות או נעלי חורף סגורות או סנדלי נמרוד, לפי העונה והצרכים. בסיום הקנייה, קיבלנו בלון, עם שם החנות, על מקל מפלסטיק. משם היינו ממשיכות לחנות הגלידה, הצמודה. למיטב זיכרוני, לא היה לה שם. מסגרת חלון הראווה ודלת הכניסה היו צבועות בורוד אפרסק. בפנים היה ניחוח קל של מתיקות חלבית. מול הדלת, היו מיכלי ענק מנירוסטה, שם התרחש הכול. הבעלים שאת שמו לא ידענו אף פעם, היה מייצר את הגלידה בעצמו במקום. מאחורי דלפק הזכוכית עמדו המוכרות. מאחוריהן, גבוה על הקיר היה תלוי שלט ועליו שמות הטעמים. המוכרות היו מבוגרות ולא אהבו שמתמהמהים בהזמנה. כך יצא, שלא פעם הזמנתי מהר וללא מחשבה את הטעם הראשון שעלה לי בראש, כי נשמרתי מתגובת המוכרות.
לעיתים, הביקור ברחוב ביאליק, היה במטרה שונה, הקצב! בקצה הצפוני של הרחוב, באזור כופר הישוב, היה קצב, שעיקר עיסוקו עופות. עופות טריים ועופות בגריל. לאותו קצב הייתה מומחיות נוספת, בלינצ'ס תפוחי אדמה. הבלינצ'ס היה מגיע, עטוף בחציו, בנייר שעווה. הפה היה מתמלא ריר והידיים, נוטפות שומן. ריח הבלינצ'ס וטעמו, טעם גן עדן, היו מתערבבים בריח העופות בגריל. יתכן שהבלינצ'ס, טוגן, בשומן שטפטף מהעופות, שהסתובבו בגריל. נשארתי עם געגועים לילדות, לחתולים, לגלידה ולבלינצ'ס קריספי, שומני בריח של עוף בגריל.



בלינצ'ס במילוי תפוחי אדמה (כ14 יח')
מתכון זה לבלינצ'ס מנסה להתחקות ולשחזר את הטעמים של הבלינצ'ס האגדי. כמובן שאצל הקצב של אותם ימים, מפאת הכשרות, לא היה שם סיכוי, שהייתה מעורבת גבינה במילוי.
לבלינצ'ס
חבילה של עלי סיגר
1/3 כוס שמן זית
למילוי
6 תפוחי אדמה אדומים (דזירה), בינוניים
1 בצל
30 גרם חמאה
1 חבילה גבינת טוב טעם או גבינה לבנה 9%
מוציאים את עלי הסיגר מהפריזר ונותנים להם להפשיר.
מבשלים את תפוחי האדמה בקליפתם, במי מלח, עד שמתרככים. מקררים, מקלפים ומועכים למחית. לקבלת מחית אחידה ובלי גושים, רצוי להשתמש ב"מולין אה לגום" או במועך אחר שמעביר אותם דרך דיסקית עם חורים. קוצצים את הבצל גס ומטגנים בחמאה עד שמשחים קלות. מוסיפים את הבצל והגבינה למחית תפוחי האדמה ומערבבים. ממליחים וטועמים.
בעזרת מברשת, מושחים את עלה הסיגר בשמן זית, משני צדדיו. מניחים כמות השווה לכ 2 כפות גדושות מהמלית, במרכז העלה. מקפלים את שני צידי העלה למרכז, מעל המלית ומגלגלים לקבלת בלינצ'ס, צר וארוך. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה. חוזרים על הפעולה, עם יתר העלים. ניתן להניח את הבלינצ'ס, בצפיפות. בסיום מושחים את העלים בתוספת קלה של שמן זית ואופים בתנור שחומם מראש ל220 מעלות, כ20 דק'.
צריך להשגיח על הבלינצ'ס, שישחימו היטב, אך לא ישרפו. צריך להשגיח על הילדים, שלא יחסלו הכול, לפניכם.
התוצאה דומה לטיגון עם חיסכון קל בכמות השמן. מי שמעוניין לחסוך בקלוריות, יכול להשתמש בתרסיס שמן. התוצאה, קצת פחות משמינה, קצת פחות טעימה.


Print Page - להדפסת פוסט זה בלבד, יש להכנס לפוסט לפני ההדפסה